שטיסל, נחמיה
בן טובה ומשה יהודה, נולד בתשעה-באב תרפ"ט (15.8.1929) בעיר נאסיץ, טרנסילבניה למשפחה מטופלת ב-13 נפשות. בבית אביו, שהיה סופר סת"ם, ספג אהבת-תורה ויראת-שמים. בימי השואה באירופה נספו רוב בני המשפחה במחנה-המוות אושוויץ ורק שני אחים ואחות שניצלו עלו לארץ. נחמיה העפיל ארצה באונייה "מכס נורדוי" בחודש מאי 1945. הוא התגורר בבני ברק ועבד בבית-חרושת לחומרים פלסטיים. נחמיה הצטרף לחוג צעירי "הפועל המזרחי", שקד על לימוד השפה העברית והצטרף ל"הגנה". עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, נקראה מחלקת חי"ש הדתית, שהיה חבר בה, לגיוס מלא במסגרת חטיבת "אלכסנדרוני" ופעלה בהגנת רמת יצחק מפני הכנופיות של סלמה וג'מוסין. משם עברה המחלקה לירושלים והשתתפה בהגנת העיר, בקרבות הרטוב, נווה יעקב, צובה, ומוצא. נחמיה, שלחם במסירות ועמד במבחן, הרגיש עצמו גלמוד ובודד וחיכה בקוצר-רוח לעליית אחותו לארץ. הוא לא יצא לחופשה, כי "פשוט אין לי בית", אמר לחבריו. מאזור ירושלים עברה הפלוגה לגבול "המשולש", השתתפה בכיבוש מחנה תל ליטווינסקי (תל השומר) ובקרבות רמלה-לוד. בכל הקרבות האלה פעל כחובש ומילא את תפקידו כראוי. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק
