שטיינר, משה (“רובי”)

בן אברהם-עזריאל ורבקה. נולד ביום כ"ח בתשרי תש"א (30.10.1940) בצ'כוסלובקיה. הוריו היו למודי סבל ותלאות בגלות וחיו חיי מצוקה בארץ קומוניסטית. משה התחיל שם את לימודיו היסודיים ובשנת 1949 עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" עם אחיו הגדול ממנו. בשנותיו הראשונות בארץ התחנך משה במוסד לנוער העולה "סנהדריה" בירושלים וכבר אז התבלט בעצמאותו, באומץ לבו ובבגרותו הנפשית. הוא היה נער חברותי וסובלני שידע לשמור על כבוד הזולת ומחנכיו סיפרו עליו שהצטיין והתפרסם בעזרתו לחבר ולזר. תקופה מסוימת התגורר בקיבוץ שעלבים שבעמק איילון. אומץ לבו של משה נתגלה לכל בשנת 1956, בשנת מערכת סיני, שהייתה תקופה של מתח בטחוני עצום בארץ, ומשה היה אז בן 16 בלבד. הוא התנדב לצאת בלילות לשדות תוך סיכון רב, כדי לפתוח ולסגור את ברזי ההשקאה. את שנות חינוכו סיים במוסד "עלייה" בכפר אברהם. אז למד בבית הספר לגננות ושתלנות בפתח תקוה והתמחה בשטח פיתוח גינות נוי ובכך ראה את מקצועו בחיים. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" ופעיל בגרעין התנועה "בני יצחק". משה גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1960 והצטרף עם הגרעין לנח"ל. בגרעין הכיר את מי שעתידה להיות אשתו. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בשנת 1963 באו בברית הנישואין. למרות געגועיו הרבים להוריו (שהיו עדיין בחו"ל ועלו רק בשנת 1964) הצליח להקים בית לתפארת. הוא נמנה עם מניין הצעירים שהקימו את בית הכנסת לצעירים ולנוער ברמת יוסף ועמד במרכז הפעילות שם. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות רמת הגולן. בסוף השבוע הראשון של אוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל עם יחידת הצנחנים בה שירת. ביום כ"א באלול תשכ"ט (3.9.1969), נפל בבקעת הירדן בהיתקלות עם האויב באזור גשר דמייה. הניח אישה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בקיבוץ שעלבים הוקם גלעד לזכרו. לאחר נפילתו שונה שם בית הכנסת ברמת יוסף על שמו "צור משה".