שטיינלוף, מיכאל

בן רוזה ונתן קפלן, נולד ביום י"ב בטבת תש"ב (1.1.1942) בפריס. לידתו הייתה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוריו נספו בשואה, והוא גדל עד גיל 5 בבית-יתומים. אחרי המלחמה הוא אומץ על-ידי דודתו ודודו, בני הזוג שמעון ופולט שטיינלוף, ומהם קיבל את שם משפחתו. תחילת חינוכו היה בבית-ספר יסודי בפריס. הוא המשיך ללמוד בבית-ספר מקצועי, לא השלים את לימודיו ועבר לעבוד בעיצוב בפנים, מקצוע שעבד בו גם בארץ. מגיל צעיר התאמן מיכאל בג'ודו, והיה חובב טניס. הוא התעניין בספרות מדעית ומותחנית, ובנושאים אלה הייתה לו ספרייה גדולה בבית. בשנת 1969 עלה מיכאל עם הוריו המאמצים לארץ. המשפחה השתקעה בבית-דגון, ומיכאל התגורר איתם. הוא עבד ודאג לפרנסת הוריו, שהזדקנו. מיכאל היה להם כבן, ועשה הכול כדי להקל עליהם את מצוקתם הכלכלית. כשנקרא בראשונה להתייצב לשירות בצה"ל, כבר היה אביו מאמצו חולה ונזקק לטיפולו של מיכאל. משום כך, הסכימו שלטונות צה"ל לדחות את מועד גיוסו. לאחר שנפטר האב נקשר עוד יותר לאם המאמצת, וכדי לא להיפרד ממנה – סירב לשאת אשה ולבנות לעצמו בית. הוא היה חביב על חבריו, עליז, תמיד עמד במרכז חוגו החברתי, מכובד על ידידיו. באוקטובר 1972, התחיל מיכאל לשרת שירות מילואים בצה"ל. במלחמת יום הכיפורים הוא לחם בחזית המצרית, והיה מגויס כשלושה חודשים. לאחר מכן חזר מיכאל לעבודה אזרחית, החליף מקצועות, ובין השאר עבד כדקורטור וכבלש פרטי. באוקטובר 1982, הוא נקרא לשירות מילואים בלבנון. ביום ג' בחשוון תשמ"ג (20.10.1982), יום לפני שעמד להשתחרר מהמילואים, נפל מיכאל בעת שירותו, בן 42 שנים הוא היה במותו. מיכאל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון. הוא השאיר אחריו אם מאמצת ישישה. מפקד יחידתו כתב עליו: "מיד עם כניסתו ליחידה בלט מיכאל בחביבותו הרבה ובנכונותו לעזור לחבריו בכל עת. חיוך היה תמיד נסוך על פניו. בשעות מבחן, הוא הוכיח עצמו כחייל מעולה. תמיד נכון היה לכל משימה שהוטלה עליו. במשך כל שנות שירותו במילואים התייצב לכל קריאה, ושירת עמנו גם במלחמת יום הכיפורים"