שטיינברג, מאיר (קרל, נגוס)

בן צילי ורודולף, נולד ביום ל' בכסלו תרפ"ד 8.12.1923)) בעיר נירנברג, גרמניה. למד בבית-ספר יסודי יהודי והספיק לסיימו בעצם ימי שלטון הנאצים וגזירותיהם על היהודים, שהלכו והחמירו. בהיותו בן 15 יצא להולנד להכשרה ומשם עלה לארץ במסגרת עליית-הנוער בסוף שנת 1939, כשמלחמת-העולם השנייה כבר החלה. שהה שנתיים בחברת-נוער בגבת, משם עבר לקיבוץ גבעת חיים והחל לעבוד בנגריה. נקרא בשם-החיבה "נגוס". בימי מלחמת-העולם השנייה התנדב לצי הבריטי. שירת במצרים, על אוניית-התיקונים "בלנהיים" כנגר בדרגת קורפורל (רב-טוראי). מאיר שאף להשתלם במדעים, ותוך כדי השירות החל להתכונן לבחינות-הבגרות הלונדוניות. מששוחרר נתקבל לבית-המדרש למורים בבית הכרם לקורס בן שנתיים שנערך עבור חיילים משוחררים. היה בן 23 וצמא דעת. בכל שעה פנויה משיעורים היה יושב על ספריו או פוקד את הספרייה הלאומית. אך בשנה האחרונה ללימודיו, כשהוחמר המצב, התנדב עם עוד חברים מכיתתו, להוראה בעיר העתיקה, תפקיד ששימש גם הסוואה ל"הגנה" בפני הבריטים. הוא הורה שם בבית-הספר לבנות ב' ובגן-הילדים. בפסח תש"ח יצא לבית הכרם לחופשה. מקיבוצו גבעת חיים דרשו שיחזור אליהם כמורה אך את עמדתו אסור היה לנטוש. הוא חזר אל מקומו בעיר העתיקה והמשיך בה בעבודתו גם לאחר שנותקה מן העיר החדשה. מאיר שימש כמקלען והיה רץ עם המקלע מעמדה לעמדה כדי לחזק את התנגדות המגינים. באחת ההתקפות נפצע קשה בבטנו, הועבר לבית-חולים ומת כעבור זמן קצר, ביום ה' באייר תש"ח 14.5.1948)), יום הכרזת המדינה. נקבר בעיר העתיקה בירושלים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.