רשף שלמה

שלמה, בן חנה-רחל ואלקנה, נולד ביום י"ד באייר תש"י (1.5.1950) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר "ביאליק" בחולון ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט יד-סינגלובסקי" בתל-אביב. שלמה היה תלמיד מצטיין ונער ברוך כשרונות, היה חברותי מאוד ובלט בכושר מנהיגותו הטבעי. עוד בכיתות הנמוכות של בית- הספר נבחר ל"מלך הכיתה" ובשנות נערותו ובגרותו היה חניך ומדריך בתנועת נוער. מטבעו היה סקרן ותאב-דעת, ושאף תמיד ללמוד ולקלוט, לקרוא ולהאזין. שלמה, שכונה בפי בני משפחתו וחבריו בשם "בלנקו", היה ספורטאי מחונן, ראשון בכל תחרות ספורט בבית-הספר וכוכב נבחרת הכדורסל המקומית. היה לו ביטחון עצמי וחוש צדק מפותח. מתמיד היה בעל יזמה ומרץ וחדור נכונות לעזור לכל אדם. בכיתה ובתנועת נוער ארגן טיולים ומסעות להכרת נוף הארץ. כשהיה תלמיד בכיתה י"ב הגה רעיון להקים מושב שיתופי ברמת הגולן יחד עם חבריו. הוא היה היוזם והמדרבן בתכנון רעיון זה, אף כי התכנית לא יצאה לפועל. תקופה מסוימת עשה בקיבוץ ואהב מאוד את עבודת האדמה, את החי ואת הצומח. שלמה היה עלם גבה קומה, חסון ויפה תואר, אוהב חיים ומלא עליצות. מטבעו היה לבבי וחברותי, והיו לו חברים וידידים בכל הארץ. שלמה גויס לצה"ל בסוף יולי 1969 ושירת בנח"ל, ואחרי-כן שירת ביחידת שריון. הוא עבר קורס צניחה וקורס למקצועות הטנק והיה לשריונאי. ביחידתו נחשב חייל מצטיין וקיבל באהבה וברצון את שתי מסגרות השירות שהועיד לו צה"ל – הנח"ל והשריון. "אמרתם תמיד שבצבא נעשים בני אדם, ורק עכשיו אני רואה כמה צדקתם" – כתב להוריו. במלחמת יום-הכיפורים היה שלמה נהג טנק בגדוד שריון, שהשתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) לחם הטנק של שלמה בציר הנפט ליד נפח, ובמהלך הקרב נפגע הטנק ואנשי הצוות נטשוהו. מאז לא נראה שלמה. הוא הוכרז כנעדר, עד שהובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ובת, שנולדה אחרי נפילתו ונקראה על שמו, שלומית. כן השאיר הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי בני משפחה וחברים על דמותו.