ריין, יצחק (איציק)

בן צציליה וברוך, נולד בשנת תרפ"ט (1929) בכפר סקארוש, שבאזור קושצה, צ'כוסלובקיה. סבו היה רב והוריו, שהיו עובדי אדמה, גידלו את ילדיהם ברוח המסורת היהודית. הוא למד בבית- ספר כללי כי הכפר שכן רחוק מדי מהעיר שבה אפשר היה ללמוד בבית-ספר יהודי. איציק הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", בה בילה שעות יפות עם חבריו. יחד עם זאת הירבה לעסוק בענפי ספורט רבים ומעל הכל אהב לטפל בבעלי-חיים. במלחמת-העולם השנייה הופרדו בני המשפחה זה מזה. ההורים ואח צעיר נספו במחנה המוות אושוויץ, שתי אחיות חוסלו במחנה טרזיאנשטט ואיציק עם אח אחר הצליחו לשרוד. בראשית 1945 צעדו האחים ב"מצעד המוות" הנורא שבו נשלחו כל אסירי המחנות הסמוכים לחזיתות המתקרבות. בין הניצולים ממצעד זה היו גם שני האחים. אולם הם חלו בטיפוס ולמזלם הרב לקחה אותם נזירה קתולית תחת חסותה, וטיפלה בהם שנה שלמה עד אשר החלימו ואספו כוח. איציק הצליח למצוא את חבריו מהתנועה ועלה איתם לארץ-ישראל ביום 30.7.1946, באוניית-המעפילים "החייל העברי". עם הגיעם, יצאו במסגרת מאורגנת להכשרה בקיבוץ ניר דוד. איציק עבד בשדה ונשא בגאווה את התואר: "אלוף הקוצרים של ניר דוד". באותה תקופה למד באופן יסודי טיפול בבעלי חיים אותם כה אהב ועסק גם בגילוף בעץ. איציק היה חבר פלמ"ח ועם פרוץ מלחמת העצמאות יצא עם גדודו, גדוד 7 של חטיבה 12 (חטיבת הנגב) לנגב הנצור. הגדוד היה מורכב ברובו מאנשים צעירים שזה עתה הגיעו ארצה וניסיונם בלחימה היה מועט. במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב הוטל על הגדוד להבקיע את מערך האויב באזור עיראק אל-מנשיה. סיוע השריון לגדוד השתבש ונוכח עדיפות האויב ולאחר קרב עז נאלץ לסגת. בקרב זה נפגע מרסיס פגז ונפל ביום י"ב בתשרי תש"ט (15.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.