רחמים, יחזקאל איזי

בן ויקטוריה ועבדו. נולד ביום י' באייר תש"ט (9.5.1949) בסינגפור. בן למשפחה בת חמישה ילדים. אביו נפטר בילדותו. רחמים גדל, התחנך וסיים עשר שנות לימוד בסינגפור. בהיותו בן חמש עשרה, ניצת בלבו רעיון העלייה לישראל. הוא הגשים את חלומו עם אחד מאחיו ועלה לישראל, בעוד אמו ושלושת אחיו נשארו בביתם בסינגפור. כשהגיעו לישראל נשלחו יחזקאל ואחיו לכפר הנוער "ניצנים", שם המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון, במגמה הימית. בחודש פברואר 1967, גויס יחזקאל לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב לחיל הים ונשלח לשרת על משחתת חיל הים "אילת". בחודש אוקטובר 1967 טובעה המשחתת "אילת", כתוצאה מפגיעת טילי "סטיקס", שנורו מספינות טילים של חיל הים המצרי. יחזקאל חווה את אחד האסונות הגדולים של חיל הים, שבמהלכו נפצע ואושפז. על חוויותיו הקשות סיפר יחזקאל והן כלולות בספר "על גבולם", שכתבו שמעיה אבני ומרדכי אריאל: "ברגע זה, התקרב הטיל הרביעי. צללתי אל מתחת למים, כפי שלמדוני לעשות. …נאבקתי קשות במצולות, בניסיון לחזור ולצוף על פני המים. בקושי עלה הדבר בידי, ומשהצלחתי לעלות על פני המים, הסתבכתי בחבלים. …מסביב צפו גופות. …הבטן והגב כאבו ואז היקאתי. שהיתי במים שבע שעות ואיבדתי את תחושת הזמן…". לאחר החלמתו, הוצב יחזקאל בזירת ים סוף. בהמשך, נשלח לשרת בבסיס חיל הים בחיפה. בשנת 1975, הקים יחזקאל את ביתו: הוא נישא לחברתו סילביה, והמשפחה התרחבה לאחר שנולדו בנם שגיא ובתם לירז. במהלך שירותו, השתתף יחזקאל בשלוש מלחמות: ששת הימים, יום הכיפורים ו"שלום הגליל". בתפקידו האחרון שירת יחזקאל כרכז ביטחון שדה בבסיס חיל הים באשדוד. הוא התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד לדרגת רב-סמל בכיר. יחזקאל התמיד בתפקיד תשע עשרה שנים רצופות! ביום כ"ז באדר תשנ"ד (9.3.1994), נפל יחזקאל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבנימינה. הותיר אחריו רעיה – סילביה, בן – שגיא ובת – לירז, שני אחים – רחמים וזכריה ושתי אחיות – רחלי וסלי. בן ארבעים וחמש היה בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "…במהלך שירותו, בתפקיד רכז ביטחון שדה, הצליח איזי לבנות לעצמו מעמד יוצא דופן, בתחום פועלו ועיסוקו. הודות לאופיו המיוחד, נאמנות ומסירות אין קץ, הפך איזי לעמוד התווך בתחום ביטחון השדה. …איזי תרם תרומה משמעותית ליכולתנו להוציא לפועל משימות חשובות".