רז (רייז), אליעזר

בן דב ופועה. נולד ביום י"ז בתמוז תרפ"ג (1.7.1923) בפוריצק שבפולין. עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1931. את לימודיו היסודיים והעל יסודיים עשה בבית הספר 'תחכמוני' שבתל אביב. מילדותו בפולין ספג אליעזר את רוח ארץ ישראל ואת רוח הציונות בביתו ובבית הספר העברי שלמד בו. הוא היה אופטימי וטוב לב. בעל חיוך רחב ואוהב הזולת. משנשא אישה והקים משפחה, ידע להשרות בבית שלווה ואהבה ולהעניק חינוך טוב לילדיו. הוא אהב ספרות, קרא ספרים רבים והתעמק בהכרת הארץ ותולדותיה. כל מי שנזקק לעצה, לעזרה ולרעיונות פנה אל אליעזר ומעולם לא התאכזב. בת דודתו, לאה, כתבה לרעיתו: "כולנו היינו תלויים באליעזר ותמיד נזקקנו לו ולשכלו הטוב". החינוך לאהבת הארץ מנעוריו וההכרה הציונית שבו באו לגילוי ומימוש כבר בשנים הראשונות לעלייתו לישראל. הוא היה חבר 'הגנה' מנעוריו. בשנת 1945 סיים קורס מ"מ ונשלח להדריך את קורס המ"כים של סיירי ההגנה. בשנת 1946 גויס אליעזר למנגנון הקבע של ההגנה, כקצין הסיירים במחוז תל אביב. במסגרת תפקידו פיקד אליעזר על קורס הסיירים של חי"ש ת"א וסייר בכפרי הערבים שבאזור תל אביב כדי להכין תיק תכנון על כל כפר. אליעזר נטל על עצמו סיכונים רבים במילוי תפקידו ותרם לא מעט לאבטחת תל אביב וסביבותיה מפורעים וממתנכלים ערבים. על פעולותיו של אליעזר בתפקיד זה ניתן לקרוא בספרו של י. אוליצקי: "'ממאורעות למלחמה'. כאשר פרצה מלחמת השחרור צורף אליעזר לגדוד 54 של 'גבעתי', כקצין מודיעין גדודי, והוא נטל חלק בקרבות הכבדים לבלימת כוחות הערבים בדרום. באחד הקרבות בגבעה 105, ליד קיבוץ נגבה, נפצע אליעזר בירכו, אך חזר לשדה הקרב תוך זמן קצר, עוד בטרם החלים, ונלחם עד סופה של המלחמה. על הקרבות שאליעזר נטל בהם חלק ועל פציעתו כתב אורי אבנרי, בספרו 'בשדות פלשת'. אליעזר גויס לצה"ל בפברואר 1948. בתום שירותו התנדב לצבא הקבע והועלה לדרגת סרן. הוא השתלם בקורס לפיקוד ומטה של צה"ל ובמכללה לביטחון לאומי. ברבות הימים נתמנה אליעזר כסגן מפקד הג"א במחוז דן, והוענקה לו דרגת סגן-אלוף. ראש הג"א כתב לאליעזר: "ידיעותיך המקצועיות, יזמתך ומרצך היו לי תמיד עזר רב ועוררו אותי לפתירת נושאים ובעיות שלא נתתי את הדעת עליהם. תמיד שאפת לקידומו של הג"א ולהכנתו לשעת חירום". בתום תפקידו בהג"א מילא תפקידי הדרכה, פיקוד ומטה בכירים ושירת אף ביחידה לקשרי חוץ וסיוע של משרד הביטחון. במהלך 27 שנות שירותו בצבא הקבע נטל אליעזר חלק בכל מערכות ישראל וזכה בציונים לשבח ובהוקרה רבה על פועלו. הוא היה איש המעש, וכמפקד הצליח לשלב הקפדה מרובה ויעילות ביחסי אנוש ובקשרים לבביים עם פקודיו. חבריו לעבודה בצה"ל אהבו אותו ואת טוב לבו ומצאו בו אוזן קשבת ונכונות לעוץ עצה ולסייע בכול. ביום כ"ג באדר ב' תשל"ו (25.3.1976) נפל אליעזר בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו אישה – הטי, בן – מוטי, ובת- רבקה