רונן (וקנין), יעקב

בן משה ולאה. נולד בשנת תש"ח (1948) במרקש אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956. יעקב התחיל את לימודיו בכיתה ג' באשקלון. הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד" ואחרי שסיים את לימודיו היסודיים בהצלחה הומלץ עליו להמשיך את לימודיו בבית-הספר למחוננים שבירושלים. יעקב לא הסכים ללמוד שם ואחרי שבוע עזב, כי לא יכול להיפרד מחבריו – ואף בגלל סיבות דתיות. את לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם אריה תג'ר סיים באשקלון במגמה ההומניסטית בהצלחה מרובה. מגיל שלוש-עשרה השתייך לחוג-הקליעה והיה חבר במועדון-הקליעה באשקלון. כן התעסק בספורט באתלטיקה קלה. בשעות-הפנאי אהב יעקב לצייר ציורים שקטים בצבעי שחור-לבן ואלה זכו לתצוגה בתערוכת בית-הספר. כן אהב לבנות דגמי אוירונים וכלי שיט, כיון שאהב לעסוק במלאכת-יד ובפרט בעבודות-עץ. הוא אהב לכתוב גם דברי פיוט והרוח הפועמת בהם אינה עליזה במיוחד. הוא כתב על הטבע הנוגה בעונת החורף או הים הזועף – ונושאי השירים האחרונים מעידים על עיסוקו האחרון כאיש חיל-הים. נוסף לתחביבים שפורטו לעיל היה עוסק באיסוף בולים, מטבעות ומדליות שזכה בהן בתחרויות שונות שהוא היה משתתף בהן (קליעה וספורט) ופרסים שונים שניתנו לו בסופן של התחרויות-קריאה שנערכו בבית-הספר התיכון. עניו היה, צנוע, חרוץ ומוכשר ואוהב לעזור לזולתו – ובייחוד הצטיינה עזרתו בתחום הלימודים לאחים ולידידים. הטכסים בבית- הספר ומסיבות הכיתה היו נערכים לפי רעיונותיו של יעקב ובעבודתו תיכנן אותם ודאג להצלחתם. סדר ונקיון היו מקווי אפיו. עד היום הזה משמשים סיכומים-בכתב ומחברותיו לדוגמא בידי מוריו בסגנון תנ"כי ולעזר בקרב חבריו. אהבת הידע היתה גדולה בלב יעקב ובמיוחד היה מחפש דברים נוספים ללמדם (נוסף למקצועות ההכרחיים). חלומו הגדול של יעקב היה להתגייס כטיס ובגשתו למבדקים עבר אותם; אך לאחר-מכן חזר בו כיון שמקצוע זה דרש חמש שנים של שירות בצבא. הוא חשב ללמוד רפואה אחרי שחרורו מן הצבא – ולכן פנה לצוללות. כחודש אחרי בחינות-הגמר, באוגוסט 1966, גויס לצה"ל וביוני 1967 הוסמך כצוללן. כשנה שירת בבסיס בחיפה ולאחר-מכן נמנה עם הצוות היוצא לאנגליה ושם שהה ששה חדשים. גם בהיותו רחוק מביתו (ובחוץ-לארץ) לא פחתו אהבתו ודאגתו לבני-ביתו. אך באחד הימים, הוא יום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968), כתום שיפוצי הצוללת והיא עושה את דרכה הביתה, בהיותה בנתיב-הים בין גיברלטר לחיפה, נותק הקשר עמה ושוב לא התחדש. הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של יעקב, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). מאחר שיעקב נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "יד לנופלים" מבני אשקלון בהוצאת העירייה הונצח שמו. תמונתו מובאת הספר "ששה ימים ב'דקר'" לערן שורר. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.