רוטשילד, מוריס
בן סלומון ורות. נולד ביום כ"ב באייר תשט"ו (14.5.1955) בעיר שרלוט שבקרוליינה הצפונית – ארצות הברית. הוריו הצליחו בשנת 1939 להימלט מגרמניה הנאצית, אך לא למקום שחתרו אליו וחלמו עליו – ארץ ישראל. כחבר תנועת 'מזרחי' הלך אביו של מוריס ל'הכשרה' החלוצית, אך לא זכה לקבל את הסרטיפיקט הנכסף לעלייה לארץ. וכך נתגלגל לארצות הברית ובה הקים את ביתו. מוריס חונך באוירה יהודית מסורתית וספג בבית את אהבת ציון. מעולם לא נגנז במשפחה החלום לעלות לארץ ישראל. בעת ביקור המשפחה בארץ, ראתה האם, אחות במקצועה, את מצוקת האשפוז והמחסור באחיות והחליטה לבוא ולהתנדב לעזרת החולים בארץ. כעבור שנה התייצבה במשמרת האחיות בבית החולים 'תל-השומר'. היא שבה לארצות הברית כדי לחסל את העניינים שם ולעלות לארץ. יחד עם בעלה, מכונאי במקצועו, ועם כל המשפחה. בשנת 1971 באו והתיישבו ברעננה. מוריס הצעיר, בעל המבטא האמריקני הבולט, נתנסה בחבלי קליטה לא קלים. אם כי בא עם מטען חינוכי יהודי, לאחר שלמד ב'ישייאטה קורצר אקדמי' וב'תלמוד תורה אקדמי' בבלטימור. בן 16 עלה ארצה ונרשם לבית הספר התיכון 'צייטלין' שבתל אביב. נוקשות נוהלי בית הספר ואי ההתחשבות במגבלותיו כעולה חדש גרמו לו מפח נפש. אולם, הוא התגבר על כל המכשולים מתוך החלטה עזה כי כאן ביתו. בכל זאת, כדי להקל על עצמו עבר לבית הספר האמריקני שבכפר שמריהו, ששפת הלימודים בו אנגלית. ומשהוסרו קשי-השפה, סיים את בית הספר התיכון בהצלחה. מוריס התחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. לאחר מלחמת יום הכיפורים החליט להתנדב לשירות בצה"ל, אף כי כעולה חדש היתה שמורה לו הזכות לדחות את שירותו. בסוף מאי 1974 חויל והושם, לפי בקשתו, לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים בציון גבוה וקיבל דרגת רב"ט. הוא הוצב לבסיס הדרכה בתפקיד של מדריך טירונים ובדרגת סמל. הוא מילא את המוטל עליו לשביעות רצונם של מפקדיו. אך כאשר חש, כי מיצה את יכולתו בתפקיד זה, ביקש לעבור ליחידה מבצעית. ביום י' בתמוז תשל"ו (8.7.1976) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין ברעננה. השאיר אחיו הורים ושתי אחיות
