רוזנצוויג, דוד

דוד, בן סוזי ושמואל, נולד ביום א' בשבט תש"י (2.2.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחדות", המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "בסמ"ת", וסיים לאחר ארבע שנות לימוד כטכנאי מכונות. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, שהצטיין בלימודיו כל השנים. רציני היה וקפדן ואהב משמעת וסדר, אך יחד עם זאת היה נוח, פתוח ומבין ללב הזולת. מטבעו היה אוהב חיים וחברותי ותמיד השתלב מיד בכל חברה חדשה והתחבב על חבריו. לא רק ללימודים הקדיש את זמנו אלא גם לעבודת כפיים. הוא אהב לעבוד בכפר, בלול או במטע, ועשה את עבודתו בחריצות ובמסירות. הייתה בו בגרות ושלווה של מבוגרים מגילו. תכונות אלה נסכו ביטחון בקרב חבריו ובזכותן היו הכל פונים אליו בשעת צרה והוא עזר תמיד ככל יכולתו. הוא היה חבר פעיל מאוד בתנועת "הנוער העובד והלומד", וכשנפתח הקן החדש של התנועה בשנת 1964, נבחר הוא להניף את דגל הקן. דוד חונך לאהבת הארץ ונופיה, ואהב לטייל בה ולסייר בפינותיה השונות והשתתף בצעדת ארבעת הימים בשנת 1967. כשפרצה מלחמת ששת הימים היה עדיין נער, אך לא היסס להתנדב לפעילות ציבורית, כדי לתרום את חלקו למאמץ הלאומי. דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. את כל תקופת שירותו עשה בבית-הספר לשריון כמדריך מקצועי. הוא היה חייל מסור, גאה מאוד בחיל ובכוחו, עשה את עבודתו בנאמנות והיה מדריך מעולה, ששלט היטב בחומר הטכני. ידידותי היה וחביב על מפקדיו ועל חניכיו. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד להתקשר ולכתוב הביתה, כדי לחסוך דאגה מבני המשפחה. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר התחיל ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון, בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול והיה תלמיד מעולה. בשנת לימודיו השנייה עבר ללמוד בטכניון בחיפה וגם שם סיים בהצטיינות. בשנת 1973 נשא לאישה את חברתו שושנה ויחד הקימו בית חם ומלא אהבה. בתקופת לימודיו עבד במשרה חלקית בבית-החרושת "פניציה", במחלקה לזכוכית ביטחון. כתב יעקב נורמן, מי שהיה מורו בבית-הספר ומדריכו במפעל: "הלימוד בטכניון העניק לו גישה טכנית לתכנון ולייצור, כך שיכולתי ליהנות מעזרתו בתכנון ובייצור מוצרים. יכולתי לסמוך עליו בביצוע משימות בהתאם להנחיות שקיבל, ומדי פעם גם ייצר בעצמו אב-טיפוס למוצר שתיכנן. דוד ז"ל לא בחל בכל עבודה במפעל וביצע עבודות תכנון, ארגון ועזרה בעבודות כפיים – הכל כדי לקדם את המשימה שהוטלה עלינו… גם כיום, זמן רב לאחר נפילתו בקרב של דוד ז"ל, עדיין הוא זכור לטוב במפעלנו ואנו עובדים בעזרת שרטוטים שהכין, ועדיין נעזרים בתכנונים שתכנן". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס דוד ונלחם עם הכוחות שבלמו את הסורית ברמת הגולן. גם במהלך הלחימה הקשה והעיקשת שמר דוד על שלוותו, על קור רוחו ועל אומץ-לבו ואף מצא פנאי להכין לאנשי הצוות ארוחה לתפארת. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (11.10.1973) בקרב הפריצה ליד חאן-ארנבה נפגע הטנק של דוד פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. מועצת קרית-מוצקין הוציאה לאור חוברת לזכר חלליה, וביניהם דוד ז"ל; בעלון "בכור אחד" פורסמה רשימה, שכלולים בה דברים לזכרו.