רוזנפלד, קלמן (“טאו”)

בן ארנסט ורייזי (אוה). נולד ביום י"ג בסיון תשט"ו (3.6.1955) בסיביו שברומניה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1961. קלמן למד בבית הספר היסודי 'נצח ישראל' שבפתח תקוה. המשיך וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון ע"ש י.ח. ברנר שבמקום. הוא היה תלמיד מצטיין ושקדן. בעל סבלנות ללמוד ורצון להשיג ככל יכולתו. בעת לימודיו ב'תיכון' היה קלמן נער חברותי וטוב לב ומוכן תמיד לעזור לחבריו ולתמוך בהם. היה עדין נפש, מסור, גילה דרך ארץ לזולת ויחס רציני לכל דבר. עם זאת שפע שמחת חיים. מעולם לא רב עם איש ותמיד ידע לוותר לחלש ממנו. מספר מחנכו בשנים האחרונות ללימודיו, מנשה צדקה: "קלמן היה תלמיד מחונך, מנומס, לא נהג להתרגז, לא בא בטענות אל אחרים ותמיד ידע לתרום את חלקו. הוא היה אחד מעמודי התווך של שעת המחנך; הוא התמצא בכל הבעיות החברתיות, ובפרט בבעיות הביטחון של ישראל. קלמן היה בראש המתנדבים לעבד נושא לשעת המחנך. לא היה נושא, שלא היתה לו בו דעה עצמית ומקורית". ומוסיפה מורתו, רות: "קלמן היה נער צנוע ושקט, נעים הליכות ומאיר פנים בחביבותו, בחיוכו, במילה הנאותה שאמר ברגע הנאות השתלב היטב בחברה ונסך עליה מעט מתינות ומעט ישוב דעת. היה ברור לנו, המורים, כי דבריו נשמעים בחבורה, כי הוא אחראי ושקול וכי חבריו מוקירים את טיבו המיוחד". קלמן בלט ביחס הכבוד שחלק להוריו והוא עזר להם רבות. ביתו היה תמיד פתוח לחבריו שחיבבוהו. פרק זמן מסוים היה חבר בתנועת הנוער 'בני עקיבא'. את זמנו הפנוי נהג להקדיש לספורט, ומגיל צעיר בילה שעות רבות במגרשי הכדורגל. קלמן גויס לצה"ל בנובמבר 1973 והושם לחיל האויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס נ"מ ובקורסים מקצועיים נוספים. משך שירותו הצטיין קלמן בכל המקצועות ובקורס האחרון שהשתלם בו זכה בתעודת חניך מצטיין. עם זאת, הצטיין כחבר כי הכול אהבוהו וידעו להעריכו. הוא חיפש אתגר בכל תפקיד ובכל משימה שהוטלה עליו והיה מלא גאווה על שירותו בצה"ל. בפרק זה זמן זה בגר והרצין. אך בבואו הביתה השתדל להיות עליז כתמיד. כמדריך ידע לקנות את לב החיילים וזכה ביחסם האוהד. כפי שמעידים שניים מחניכיו: "הוא היה אחד מהמדריכים הטובים ביותר בסגל. וכל החניכים בקורס חיבבו אותו מאוד". ביום כ"ב בתמוז תשל"ד (12.7.1974) נפל קלמן בעת מילוי תפקידו במרכז הארץ. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבפתח תקוה. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "קלמן היה עמנו שמונה חודשים בלבד, אך הספקנו להכירו כבחור ממושמע ושקט. הוא אהב לעזור לאחרים וכך נזכור אותו תמיד". בספר 'לפני השער שנסגר' לזכרם של תלמידי בית הספר ע"ש י.ח. ברנר בפתח תקוה, ראו אור קורות חייו של קלמן, מכתבו האחרון ומכתבי תנחומים של מוריו וחניכיו בצה"ל.