רוזנטל, יעקב

בן אסתר-רבקה ומרדכי הכוהן, נולד בשנת 1925 בעיר סווליוש שברוסיה הקרפטית, צ'כוסלובקיה. למד בבית-ספר יסודי ובכיתות הראשונות של בית-ספר תיכון וגם בחדרים ובישיבה והצטיין בלימודיו ובמידות טובות. במלחמת-העולם, משסופח האזור לשלטון ההונגרי, נלקח עם משפחתו הגדולה ועם כל יהודי העיר לגיטו, ומשם למחנה-ההשמדה אושוויץ. שלוש שנים עבד בעבודות- פרך במחנות בגרמניה וכשחלה בטיפוס עמד לו טיפולו המסור של שמואל אחיו להצילו ממות. אחרי השחרור ביקר בעיר הולדתו, וכשנודע לו על גורלם העגום של בני המשפחה ושאר היהודים, חזר למחנות ופעל כמדריך ומורה לעברית בקבוצות של "הפועל המזרחי". קרוביו באמריקה שלחו לו כרטיס-נסיעה ותעודות על- מנת שיבוא אליהם, אך הוא החזיר אותם, באומרו כי אחת דרכו בחיים – ארץ-ישראל. אחרי שנתיים העפיל ארצה באוניית-המעפילים "לטרון", נלקח לקפריסין וגם שם פעל כמורה לעברית וכמדריך עד שהגיע היום המאושר בחייו (לדבריו) – כשעלה לארץ ברישיון. עם בואו הצטרף לקבוצת "עלומים", אך מסיבות משפחתיות פרש מהקבוצה והחל ללמוד נגרות. בראשית מלחמת-העצמאות התייצב להגנת הארץ ושירת יחד עם שמואל אחיו באחד מגדודי חטיבת "גבעתי" ומראשית 1948 השתתף בקרבות בחזית הדרום. כשאחיו נפצע קשה במרס 1948, בהתקפה על עמדות הערבים בג'בליה, הגיש לו יעקב עזרה ראשונה, הביא אותו לבית-החולים וחזר ליחידתו בטוח בעתידו ובניצחונו. איתן עמד גם נגד הצבא המצרי. יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל. ביום י"ח באלול תש"י (31.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.