רובינזון, ברונו (ראצ’א)

בן אסתר (זלמה) וד"ר שאול (זיגמונד), נולד ביום י"ט בתמוז תרס"ט (8.7.1909) בעיר ביליץ שבשלזיה, אז עיר תעשייה אוסטרית (אחרי מלחמת-העולם הראשונה עברה העיר לידי פולין). הוריו נמנו עם נכבדי הקהילה היהודית בעיר. לאחר שעמד בבחינות- הבגרות נסע ברונו לצרפת, למד בבית-ספר טכני גבוה בגרנובל וזכה בתואר מהנדס לייצור נייר. היה אדם טוב-לב ונוח לבריות. עם סיימו את לימודיו חזר לעיר-הולדתו אך הצליח להימלט מפולין עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה והגיע לרומניה. ברונו, שהיה ציוני מימי נעוריו, העפיל בהזדמנות הראשונה מרומניה לארץ-ישראל באונייה "סקריה", בשנת 1940, נעצר על-ידי הבריטים והושם במעצר במחנה צריפין. אחרי שחרורו עבד בבית- החרושת "ארגמן" ברמת גן. בפרוץ מלחמת-העצמאות שירת שירות חלקי בחי"ם, ובאוגוסט 1948 גויס גיוס מלא על אף היותו קצר-רואי. הוא לא עירער על פקודת ההתייצבות ושירת בחטיבת "קריתי". במהלך מבצע "דני" השתלטו כוחותינו גם על אזור מודיעין ועם כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה נתפסו משלטים באזור, אחד מהם משלט 219. הגיזרה היתה רגועה ובמשלט החזיק כוח חי"ם מחטיבת "קריתי". ביום 24.9.1948 תקפו את המשלט ערבים מקומיים ובסיוע הלגיון, במפתיע ותוך הפרת ההפוגה. מגיני המשלט הופתעו ונאלצו לסגת נוכח עדיפות האויב, ורבים נפגעו בנסיגה הקשה. למחרת תקפו כוחותינו נגד וכבשו את המשלט. בקרב זה נפל, ביום כ' באלול תש"ח (24.9.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. עד יום מותו התאבל על מות אישתו שנהרגה בתופת הנאצית