רבינוביץ, צבי-מאיר

בן יוסף וחיה. נולד ביום כ"ו בסיון תש"א (21.6.1941) בפתח-תקוה. היה נכד ונין למשפחת גדולי-תורה ורבנים. למד בבית-ספר יסודי ("שארית ישראל") בפתח-תקוה ולאחר-מכן למד לימודים תיכוניים במדרשת "נועם" שבפרדס-חנה. השתייך לתנועת "הפועל המזרחי" והיה חבר בגרעין "נחלים" (של "בני-עקיבא") במשק טירת-צבי. מחד-גיסא היתה בו שמחת-חיים מרובה ומאידך-גיסא – שקט נפשי המעיד על הרהורים. אהב את לימודי התנ"ך והתלמוד ועסק בכתיבת חיבורים על נושאי היהדות ומחשבת-ישראל. גויס לצה"ל בינואר 1960, במסגרת נח"ל, ועבר את כל התקופות הקשות בשירות – החל מטירונות וכלה בצניחה ובאימון המתקדם. כשבא לקבוצה לבסוף כתב הביתה: "הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה" – וכוונתו היתה עבודה ("מנוחה") ותורה ("נחלה"), כי הוא השכיל למזג שני מושגים אלה ולהגשימם בשלמותם. את חיי-הקבוצה אהב והם היו קרובים ללבו והתמסר לכל עבודה ופעולה שהוטלה עליו, אך אחרי יום של עמל התמסר כולו לעיסוקו השני – ללימוד-התורה, ויש להכיר את סימניו אף במכתביו אל אחיו, בהם דן בסוגיות-התלמוד ובחידושי-תורה. אך למרות זאת היה נוהג בענוה ובצנעה. ביום ז' באדר ב' תשכ"ב (13.3.1962) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.