קשטן, בתיה

בת לאה ואשר. נולדה בשנת 1901 בעיירה סטולין שבפולין. בבית אביה, שהיה מורה לעברית ותקופת מה שימש כנציג אגודת "חובבי ציון" בעיר מגוריו, קיבלה חינוך ציוני והשכלה עברית וכללית, גם הרבתה לקרוא. לימים הצטרפה לתנועת "החלוץ" ובשנת 1931 יצאה להכשרה לפלוגת "שחריה" שבעיר בארנוביץ. תנאי המגורים הקשים בהכשרה גרמו לעזיבת חברים לא מעטים אבל בתיה לא זו בלבד שהתמידה בעבודתה אלא גם עודדה את חבריה. בשנת 1932, עלתה לארץ ישראל בקבוצה של באי ה"מכביה" הראשונה והצטרפה לקבוצת "הכובש" שחבריה ישבו בכפר סבא. גם כאן עברה מבחן של סבל מחמת תנאי המגורים הקשים, עבודה פיסית מפרכת, אקלים לא נוח וחברה חדשה שהיה צורך להיקלט בה. היא עמדה במבחן זה רוחה לא רפתה וגם המשיכה לקרוא הרבה ולעסוק בדברים נוספים בצד עבודתה. היתה שתקנית ומיעטה להתבטא באסיפות ובפגישות חברים. בז' באב תרצ"ח (4.8.1938) בשעות אחר הצהרים היתה במשאית שהסיעה 17 מחברי רמת הכובש, שעבדו בגוש הפרדסים לא רחוק מן המשק, לביתם עם תום עבודת יומם. בדרך עלתה המשאית על מוקש ושמונה חברים ובהם בתיה קיפדו את חייהם. בתיה נפצעה קשה ובדרך לבית-החולים הוציאה את נשמתה. היא הובאה למנוחות בבית הקברות של רמת הכובש. זכרה הועלה ב"ברמה" עלון הקיבוץ רמת הכובש, ובספר "ימי רמה"