קרטה, יוסף

בן רומיה ויחיא-זכריה, נולד בחודש אלול תרצ"ב (8.1932) בעיר העתיקה בירושלים. בהיותו בן 8 נתייתם מאביו ותוך כדי לימודיו נחלץ לעזרת האם המטופלת בשלושה ילדים. היה בן ואח מסור מאוד למשפחתו, שקט, שוקד על לימודיו ומרבה מחשבות. מילדותו היתה בו נטייה לעבודות עדינות והיה מצייר כלי חרס ואבן. עשה תבניות של קבר רחל וכו'. לאחר שסיים את בית-הספר תלמוד-תורה לספרדים עבד כשליח במשרד, אך לא מצא סיפוק בזה. הוא הצטרף ל"בני-עקיבא" ומצא עבודה בתפרות. תוך מספר חודשים למד את המקצוע, ידע יפה את המלאכה, ובשעות הפנאי תפר נעלים קטנות. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ל"הגנה". במצור על העיר העתיקה מילא תפקיד של קשר, גילה אומץ-לב בתפקידו והצטיין בעת ההתקפה על "בתי ווארשה". הוא נתפס על-ידי הבריטים כאשר העביר ציוד לעמדת חי"ש מותקפת. הבריטים היכו אותו באכזריות והכניסו אותו ל"קישלה" (בית-הסוהר). בהתערבות המוסדות הלאומיים שוחרר, אך הבריטים השגיחו על כל מעשיו. הוא נזקק לטיפול רפואי והועבר לעיר החדשה וגם כאן שירת כקשר. תחת מטר פגזים אסף על אופניו את פצועי הרחובות. יוסף-אריה רצה לתרום את חלקו במלחמה של ממש והצטרף לפלוגת "יהונתן" בגדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני". הוא הכניס מרץ וחיים לפלוגה, מילא את תפקידיו בשמחה ומסירות ויצא לקרבות בלב בטוח. היה לו חישוב משלו, ואת הפעולות ביצע כשהרגיש כי הגיעה העת לפעול, ובזה הציל לא פעם כמה מחבריו. בעדינות נפשו נתחבב על הכל. לאחר חודשיים של שירות, קיבל חופשה קצרה והלך לביתו. בדרך לשכונת קטמון פגע בו פגז, נלקח לבית-החולים וכעבור יומיים, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948), נפטר. נקבר בשייח'- באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.