קפלן, אריה

בן משה ושרה. נולד ביום ז' בתשרי תש"י (30.10.1949) בתל-אביב. כשהיה בן 8 עבר לקיבוץ געש וכעבור זמן קצר נקלט בחברת הילדים והיה כאחד מהם. עד מהרה הסתגל לחיים ולסדרים החדשים ורכש את אהבתם ואמונם של המורים ושל חברי הקיבוץ. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ געש ובבית-הספר התיכון "חוף השרון" בקיבוץ יקום. אריה הקדיש הרבה מזמנו לפיתוח כושרו הגופני ובתחרויות הספורט בבית-הספר זכה במדליות ובתעודות. הוא היה התגלמות הטוב, הטוהר והאמונה באדם. גם בעבודתו החינוכית כמדריך ניסה להחדיר בחניכיו את האמונה באדם באשר הוא, ללא הבדל מוצא ומעמד. האדם עמד במרכז עולמו והוא אהב אותו והאמין בטובו. הוא התייחס בכבוד ובהערכה לכל גילויי מפעלו של האדם וראה במוסיקה, שאהב בכל מאודו, את מיטב יצירת נפשו של האדם. הוא היטיב לנגן ובנגינתו השרה אושר על בני משפחתו וגרם להם שמחה רבה באהבתו למוסיקה ובחיבתו לילדים וגישתו אליהם נתגלתה עדינות נפשו במלואה. הוא היה צנוע לא רצה להתבלט. כל מעשיו נעשו מתוך ענווה ופשטות. הוא לא הלך בגדולות ולא שאף לפרסומת. הוא רצה להיות משכיל ואהב ללמוד ולעבוד. הוא היה מקבל על עצמו כל עמל וכל מאמץ בלי להתאונן ועשה בשקט ובשקדנות כל מה שהוטל עליו. בקבוצה שלו ("אשל") ייצג את מצפון החברה. החברים היו מתווכחים בלי הרף על בעיותיהם אך אריה לא התייאש ונלחם על מה שנראה בעיניו צודק ונכון. במשאל שנערך לפני סוף לימודיו בבית הספר התיכון אמר: "לפני הגיוס אני רוצה לנוח ולנצל את הזמן להתפתחות אישית, להרחיב אופקים בתחום חינוכי". אריה שקד על לימוד השפה הערבית מתוך אמונה שלמה שכדי לקדם את השלום, אשר לו ציפה כל כך והאמין בהתגשמותו, חייב כל נער בישראל לשלוט בשפה זו. זאת ועוד: גם מתוך ראיית התועלת לכלל בעת שירותו בצבא ובתקווה שיוכל לתרום גם את חלקו לכך הוסיף לשקוד רבות על לימוד השפה הערבית. אחרי שסיים 12 שנות לימוד בחר ללכת לשנה נוספת – השנה השלוש-עשרה – להדרכה בתנועה, מתוך שאיפה לחנך דור צעירים, כי ראה בכך אידיאל עיקרי וחשוב. ההדרכה הייתה בשבילו אתגר וחבריו היו בטוחים שיעמוד בו בהצלחה. אריה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1969 והוצב לחיל הקשר. בימי שירותו הקצרים הצטיין כחייל ממושמע, המוכן לקבל על עצמו כל תפקיד וכל משימה. הוא עודד את חבריו, דרבן אותם ולא פעם מילא את מקום הנחשלים והמתקשים. ביום י"ג באייר תש"ל (19.5.1970), נפצע בעת מילוי תפקידו ובו ביום מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביקום. מפקדו כתב לאביו במכתב תנחומים: "גם בתקופה הקצרה שניתן לנו להיות במחיצתו, די היה להבליט את תכונת היסוד של אריה, אשר היה אדם בעל לב גדול. אהבתו הכבירה לאדם ומסירותו לחבריו אשר לא ידעו גבולות הן אשר הניעוהו לחפש ולבקש תמיד ולהגיע אל היחידה הקשה והתפקידים הקשים והמסובכים, שבהם יוכל לתרום את מרצו ואונו. סבור היה שכך יועיל יותר. שאר רוחו וגודל נפשו בלטו שבעתיים בעצם יכולתו לשלב את עבודותיו הקשות והמסובכות והשונות במהותן יחד עם אהבתו לטבע, למוסיקה, לנוף ולאדם ולעסוק בשני מישורים באותה שלמות נפשית. כואבים אנחנו יחד עמך את אובדן החיים הצעירים מלאי האון והחיוך והחיבה, אשר לא ניתן להם להניב את פריים". אחרי נפלו הוציאו הוריו לאור חוברת לזכרו הנושאת את שמו