קמחי, משה

בן שמחה ומאיר, נולד בחודש כסלו תרע"ט (דצמבר 1918) ביוון. בהיותו כבן 11 מת עליו אביו, שהביע בצוואתו את משאלתו כי המשפחה תעלה לארץ-ישראל. בשנת 1930 לקחה האם את שלושת בניה ובתה ועלתה לארץ. שלוש שנים התחנך משה בבית-יתומים בירושלים וידע מחסור ותלאות. בימי מאורעות-הדמים תרצ"ו- תרצ"ט התגייס לשמירה בכל חלקי הארץ, היה נוטר ומתנדב בכביש ירושלים-תל-אביב וכמה פעמים ניצל ממוות. במקצועו היה מסגר ועבד בבית-החרושת למיטות "אירופה" בירושלים. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות היה בין הראשונים שהתגייסו לחי"ם בירושלים ושירת באחד הגדודים. בעמדות ההגנה והקרב בירושלים הוכיח משה את עוז רוחו, וגם כשאחרים נסוגו מעמדה מופגזת עוד הוסיף הוא להחזיק בה מעמד. בשכונת פאג"י, בבית הלבן בירושלים, לחם פעם בעמדה 4 ימים רצופים ונשאר בחיים יחידי מבין אנשי העמדה. משה נפל ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948) בלכתו בשכונת ימין משה, ליד המחסום, לחפש את אחיו שלא חזר זה 10 ימים לביתו. גופתו נמצאה כעבור חמישה חודשים ונקברה בשייח'- באדר ב'. השאיר אחריו אישה, בהירה, ושני בנים, מאיר ויצחק. ביום י"ז בסיוון תשי"א (21.6.1951) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. אחיו, שבתאי, נפל בבית-החרושת "היוצק" בגבול תל-אביב-יפו ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948).