קלינגר, יעקב

בן מרים ויוסף, נולד בחודש ספטמבר 1918 בווארשה, בירת פולין וקיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר". בשנת 1925 עלתה כל המשפחה עם ששת ילדיה לארץ ויעקב המשיך כאן בלימודיו בתלמוד-תורה ובבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. בגיל צעיר החל לעבוד בבית-החרושת "סיגמה" כפועל מתכת כדי לעזור למשפחה. משנת 1936 היה חבר מסור ב"הגנה" במקום מגוריו, שכונת מונטיפיורי. כן היה פעיל ב"מכבי-אש", בחובשות ובקבוצת ותיקים בשכונה, שכונתה בשם "התחייה". בפרוץ מלחמת-העולם השנייה התגייסו שני אחיו לצבא הבריטי ויעקב עזר בפרנסת המשפחה. לאחר מות האב בשנת 1943 הוטל עול פרנסת המשפחה עליו בלבד. בתקופת הנוטרות התנדב לניידת שהגישה עזרה למקומות מותקפים ושירת באזורים עין חרוד ותל חי. השתתף ב"ליל וינגייט" ובהגנת שכונתו. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, התנדב לשירות מלא להגנת גבולות תל-אביב. שירת בחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות בצפון הארץ. לאחר ההפוגה הראשונה נשלח מפלוגת הנשק המסייע לקורס חובשים פלוגתיים ומשם הועבר להגנת סג'רה. היה אהוב על אנשי יחידתו ומילא את תפקידו באמונה. יעקב נפל ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) כשהאויב הסתער על משלט סג'רה. בקרב נפצעו מספר לוחמים ויעקב רץ תחת אש חזקה וחבש פצוע אחר פצוע. בתום הקרב נמצא מת ליד אחד הפצועים. כדור פילח את צוארו כשניסה להגיש עזרה לחברו בקרב. נקבר בכפר תבור. במכתב מפקדו להוריו נאמר, שקיבל אות-הצטיינות על פועלו בקרב. ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.