קופמן, שמואל (שמוליק)

בן פרומה ויהודה. נולד ביום ב' תמוז תרפ"ז (2.7.1927) בתל-אביב ובה חי עד גיל תשע. אביו, יהודה קופמן (אבן-שמואל) היה מנהל מחלקת התרבות של "הועד הלאומי", חוקר והוגה-דעות שכתב ספרים רבים, ביניהם הפירוש ל"מורה נבוכים" ו"מדרשי גאולה". הרוח בבית היתה ציונית-לאומית מובהקת ושמואל ספג אותה מילדותו. מידידי המשפחה היו חיים נחמן ביאליק, ברל כצנלסון, יצחק בן-צבי, והסופר חיים הזז, שהשפיעו גם הם השפעה עמוקה על הנער. הוא הצטיין בלימודים כלליים ויהודיים, היה בקי בשבילי התנ"ך וגילה מגיל צעיר כשרון בכתיבה ספרותית וחוש למחקר. לקראת בר מצווה הכין לעצמו את הדרשה בסיוע מועט מצד אביו. בחיבוריו באו לידי ביטוי אווירת ירושלים הממלאת את ישותו ומאורעות בולטים בחיי הציבור: יום הספר הלבן, חיפוש נשק על ידי המשטרה הבריטית, תקריות שונות בעיר, תיאור העיר העתיקה. באחת מרשימות יומנו כתב: "בדור נכדיהם של הביל"ויים חיים עוד אנשים המוכנים להעמיד לרשות העם לא רק את חייהם כי אם גם את מותם". התחושה הפאטריוטית העמוקה ניכרת גם ממה שכתב לאחר מות אימו והוא אז בן 15. תנחומים על מותה יימצאו לו ב"מאמץ ציוני ועבודה למען המולדת". סיוריו בגליל ושהיותיו במחנות-עבודה מטעם בית ספרו מוספים לרגשות הלאומיים הפועמים בלבו: "זכינו לפעול משהו לטובת הארץ אם גם מצער לעומת התפקידים הקשים, החשובים והאחראים המוטלים על הנוער בכל ארץ אחרת". עם סיום לימודיו בבת הספר התיכון בבית הכרם בירושלים התנדב לשירות שנתיים בפלמ"ח ולאחר "ליל הגשרים" הוסיף עוד שנה לתקופת שירותו. אחר-כן עמד להמשיך בלימודים באוניברסיטה ואף קיבל מילגה ללימודים בכל בית-ספר גבוה באנגליה שיבחר לעצמו. עם זאת גם ניחן בחוש הומור ובגיל צעיר הוציא עתון היתולי בשם שביל, ראשי תיבות של בני משפחתו, שבו הציג בראי עקום ובלשון שנונה תופעות ואירועים מן המתרחש בארץ. בשנת 1946 החלו קשריו ההדוקים עם חברתו זהרה לביטוב ולה כתב: "נשמותינו מכוונות תמיד זו כלפי זו" ו"אתך כל הארץ לי ארמון". בי"ב באייר תש"ז, (2.5.1947) מצא את מותו יחד עם שניים מחניכיו בהכשרה המגוייסת בהתפוצצות שאירעה בשעת אימונים בשדות קיבוץ גבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים: חברתו זהרה נהרגה בטיסת שירות בירושלים שנה וחודשיים אחריו. זכרו הונצח ב"ספר הפלמ"ח", ב"ספר תולדות ההגנה" ובכתבי זהרה לביטוב. כתביו – קטעי יומן, מכתבים, הגיגים ודברי-מחקר – לוקטו לספר בשם "מבחר כתבי שמואל קופמן". קרן מילגות באוניברסיטה העברית בירושלים, במכון למדעי היהדות נקראת על שם זהרה לביטוב ושמואל קופמן. במכון גם הוקדש חדר לימודים לזכר השניים.