קוממי, יהודה
יהודה, בן נעמי ויחיא, נולד ביום כ"ב בסיון תשט"ו (12.6.1955) בפתח תקוה. בעיר זו גדל והתחנך ובה למד בבית-הספר הממלכתי-דתי והמשיך בבית-הספר המקצועי "עמל". הוא סיים את לימודיו בהצלחה והוסמך כחשמלאי. יהודה היה ילד חייכני, עליז ומלא שמחת חיים, והיה אהוב על כל מי שהכירו. מעטים יכלו לעמוד בפני חיוכו וטוב לבו, שהשתקף מעיניו. הוא אהב להיות עם אנשים ואהב לעזור להם. תמיד היה עסוק במשהו אבל מעולם לא אמר "אין לי זמן" לאדם, שבא לבקש את עזרתו. חבריו ידעו שעל יהודה אפשר לסמוך, כי הוא יודע להקשיב להם כשספרו לו על קשיים ומצוקות. לאנשים היה אמון מלא בו, ביודעם כי הוא ידיד אמת, בצרות ובשמחות כאחת. יהודה היה בן מסור ונאמן למשפחתו ברוכת הילדים, הקפיד מאוד במילוי מצוות כיבוד אב ואם והיה חבר נפלא לאחיו ולאחיותיו. בבית-הספר היה תלמיד מוכשר וחרוץ, שהסב הרבה נחת להוריו בהתנהגותו ובהישגיו. מוריו העריכו אותו והרבו לשבחו, גם כתלמיד וגם כאדם. הוא השכיל ליצור קשרי רעות הדוקים עם רבים מחבריו לכיתה. נעים היה להם במחיצתו והם אהבו לבלות אתו במשך שעות ארוכות. יחד אתם היה חבר קבוע ופעיל במועדון הנוער של פתח תקוה. הוא השתתף בפעולות, במסיבות ובשאר אירועים ותמיד היה המרכז והרוח החיה בחברה. יחד עם חבריו, הרבה לצאת לטיולים ולמסעות ברחבי הארץ. כך הפך אצלו המושג "אהבת הארץ" למשהו ממשי, שנרכש "דרך הרגליים", בשבילים חדשים ובמקומות יפים. הוא היה מבקר במועדון כמעט מידי יום ביומו, מארגן משחקים שונים ובעיקר אהב לשבת עם אחדים מידידיו בפינת המוסיקה ולהאזין לשירים שונים. הוא אהב מוסיקה כל כך, עד שהיה מסוגל לשבת שעות רצופות כשאוזנו צמודה למקלט הרדיו או לגרמופון. בתחום זה לא היה בררן ואהב לשמוע מוסיקה מסוגים שונים. הצלילים הילכו עליו קסמים והוא היה מוכן לוותר על כל פעילות אחרת כדי לשבת ולהקשיב. יהודה גם אהב מאוד ספורט, גם כצופה סביל במשחקי כדורגל וגם כמשתתף פעיל במשחקים, בשכונה ובמועדון. כמו כן אהב מאוד לשחות בים ובברכה. בתקופת החופש הגדול בילה את רוב זמנו על שפת הים, במשחקים ובשחייה. הוא היה שחיין מעולה והפתיע את חבריו באומץ לבו ובשליטתו המוחלטת בסגנונות של שחייה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי ורכש ידע במקצוע החשמלאות, החליט לנצל את הזמן שנותר לו עד למועד גיוסו, כדי לעבוד, לרכוש ניסיון ולאסוף מעט כסף-כיס, שיזדקק לו בזמן שירותו. יהודה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1973, כחודשיים ומחצה לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס במקצועות השריון והשתלם כנהג טנק. לאחר תום הקורס, ימים ספורים לפני פרוץ הקרבות הועבר ליחידת ארטילריה בתפקיד נהג תותח מתנייע. מיד עם בואו השתלב ביחידה בצורה מושלמת, עד שבצאת הגדוד לקרבות לא ניכר עוד שחדש הוא ביחידתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יהודה עם יחידתו, בקרבות הבלימה בסיני ואחר-כך השתתף גם בקרבות הפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. ביום כ"ה בכסלו תשל"ד (20.12.1973), לא הרחק ממפעל הדשנים "עדביה" שליד העיר סואץ, נפגע בהתפוצצות רימון-יד ומת מפצעיו בדרך לבית-החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים. הוריו ובני משפחתו תרמו לזכרו תיבה לבית הכנסת השכונתי בפתח תקוה.