קוכמן, שמעון-דב

בן אסתר-רבקה ויחיאל, נולד ביום ז' בחשוון תרפ"ה (4.11.1924) בתל-אביב. עם סיימו את חוק-לימודיו בבית-הספר התיכון למסחר שבתל-אביב שירת כנוטר בקרית חיים. בהשתחררו בחר לו מקצוע, וכעבור זמן קצר, תודות לתפיסתו המהירה ושקדנותו הרבה, היה לרואה-חשבון מוסמך. אהב ספורט והשתייך לאגודת "מכבי-עתיד". היה פשוט וצנוע בהליכותיו, ישר ושלם במעשיו – ורצוי לכל חבריו. מאז שהצטרף ל"הגנה" היה חבר פעיל בשורותיה. בסוף שנת 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, עזב את מקום- עבודתו כדי להתמסר לענייני הביטחון ושירת בחטיבת "גבעתי". למד בקורסים מיוחדים והדריך אחרים. התמחה בסוגי-נשק שונים, יצא לפעולות-קרב והצטיין ובאומץ-לבו ובעמידתו האיתנה. בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. על פלוגתו הוטל לתקוף את הכפר בית-עפא. הפלוגה נתקלה באש אויב חזקה ונאלצה לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), כאשר עמד עם "פיאט" (מטול נגד טנקים) בידו מול האויב. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.