קויפמן, ירחמיאל (“רומק”)

בן חיים ולאה. נולד ביום ח' בסיון תש"ב (24.5.1942) בקזכסטן ביליקול אשר בברית-המועצות. הוריו, פליטי חרב-הנאצים, הגיעו למקום אחרי נדודים ארוכים, כשנעקרו מפולין הכבושה בימי מלחמת-העולם השניה. אחרי שהותם במחנות-עבודה בסיביר ובשובם לפולין, לאחר מסע-הסבל שלהם כתום המלחמה, אמנם יכלו למצוא מנוחה, אבל הם המשיכו את נדודיהם עם אלפי יהודים פליטים ושרידים – לקראת חוף-מבטחים. לאניה "אכסודוס" ירדו ירחמיאל והוריו, אך בהגיעם אל חופי-הארץ הורחקו מהם על-ידי הבריטים – תחילה אל צרפת ולאחר-מכן אל המבורג – בכוח הזרוע. אבל רצונם העז בחיים של דרור הביא את המעפילים אל חופי-הארץ – ובסוף 1947 הגיעו אליהם גם הורי ירחמיאל – וילדם אתם. הם באו למשק דפנה בראשיתה של מלחמת-הקוממיות. הם אמנם באו אל הנחלה, אך מפני המלחמה לא יכלו לבוא אל המנוחה השלמה. אחרי שובו עם שאר ילדי-המשק ממקלטם הארעי בחיפה, עברו על ירחמיאל קשיי-הסתגלות גם לסביבה החדשה וגם לשפה החדשה, אולם מצב זה לא נמשך הרבה ועם כניסתו לבית-הספר נתגלה כאחד הראשונים בכשרונותיו ובתפיסתו, כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך גם בבית-הספר התיכון וסיים את לימודיו בו. לא רק בלימודים התבלט כי אם גם בבגרותו המוקדמת שבאה לידי ביטוי במבטו הנבון. שנה רודפת שנה וירחמיאל נעשה פעיל בחברה – בשירה, בספורט, בריקוד ובהצגות. יש שהיה מגלה גם בדיחות-דעת, אך יחד עם זה היה לו מבט רציני ובוחן אשר בו היה מסוגל להעביר תחת שבט-בקרתו גם את מעשיהם של מבוגרים. בהגיעו לכיתות הגבוהות הראה את עצמו כשהוא עוזר לחבריו בסוגיות קשות שהם התקשו בהן – וכן נהג גם בכל שטחי פעילותו החברתית. אחרי סיימו את לימודיו התחיל עובד במשק; את האדמה עבד כי התקשר אליה – וביחוד בימי-נעוריו, כשעבר את הארץ בטיולים לארכה ולרחבה. גלוי-לב היה בכל ומה שלא העלה על שפתיו היה מגלה בפניו. בנובמבר 1960 גויס לצה"ל לחיל-הצנחנים, וכעבור כמעט חודש ומחצה, ביום ב' בטבת תשכ"א (21.12.1960), נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ דפנה. ליום-השנה הוציא המשק חוברת על-שמו ולזכרו. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו.