צוק, שלמה

בן יצחק (איסר) ומרים. נולד ביום י"ב בטבת תש"ז (4.1.1947) בחולון ולמד בבית-הספר היסודי בהוד השרון. הוא היה ילד ער, פיקח ומהיר תפיסה והתבלט בכשרונותיו. הוא היה בעל כושר חשיבה והגיון בריא, צמא דעת ואוהב להעמיק בחקירת הדברים, בכל תחום שעסק בו. הוא היה חבר טוב ובעל השפעה חיובית וחבריו חיבבוהו. בכל זאת לא אהב להתבלט. למרות שהיה בין התלמידים המצטיינים ובעל ידע עצום, מעולם לא התנשא על חבריו שלא הגיעו להישגים כמוהו. תמיד נהג בצניעות ובענוה רבה. מכיתה ה' (יסודית) ועד כיתה ט' (בבית-הספר התיכון) היה חבר בתנועת "הנוער העובד", ואז עזב את התנועה והצטרף לארגון "הפועל", כדי להקדיש את זמנו הפנוי לספורט. הוא אהב כדורסל וכדורגל, אך יותר מכל אהב את השחייה. כן הקדיש שעות רבות לציור ולקריאת ספרים והיה מרבה לבקר בתערוכות ובגלריות. מלבד תחביבים אלה אסף בולים ובעזבונו נשארו אלבומי-בולים מכל ארצות תבל. שלמה המשיך את לימודיו עוד חמש שנים וחצי, בהצלחה רבה, בבית-הספר להנדסה אורט "טכניקום". הוריו שבעו נחת ממנו בזכות הישגיו המצוינים בלימודים. הוא עבד קשה ומאמציו נשאו פרי והוא זכה בתואר הנדסאי. שלמה גויס לצה"ל בפברואר 1967. לאחר הטירונות עמד במבדקי קצינות ונשלח לקורס קצינים. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה הדריך שריונאים. לפי דברי מפקדו, הצטיין בעבודתו. הוא היה מסור בלב ונפש לצבא ומילא את תפקידו באמונה. השירות בצבא הקנה לו בגרות וביטחון. הוא תיכנן את עתידו והחליט להמשיך ללמוד טכניון העברי בחיפה לתואר מהנדס. הוא רצה להקדים את שחרורו מהצבא כדי להירשם לטכניון, אך הגורל רצה אחרת. הוא היה בעל דמות מלבבת, יפה תואר, גבה קומה ובעל חיוך נעים וקורן אצילות. בכל מכתב ממכתביו ביקש לדעת פרטי פרטים על הנעשה בבית. הוא דאג להוריו ולמשפחתו והיה מסור להם מסירות אין-קץ. כחודשיים לפני מותו הועלה לדרגת סגן. ביום כ' בסיון תשכ"ט (6.6.1969), נפל בזמן שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות אשר ברמות-השבים. לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "שלמה", ובה מדברי בני משפחתו וחבריו על דמותו ופועלו.