צדק, נחמה

בת בלה וישראל דוב, מן המתיישבים הראשונים של רמת גן. נולדה בשנת 1917 באלכסנדריה שבמצרים שאליה גורשו הוריה על ידי התורכים בראשית מלחמת העולם הראשונה. כשהיתה בת שנה חזרה עם הוריה לארץ-ישראל והמשפחה השתקעה בנווה שלום. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לבנות בנווה צדק לא היו להוריה אמצעים כספים מספיקים כדי לאפשר לה את המשך לימודיה ואז החליטה להיות עצמאית ולמדה בתיכון ערב. ואולם הפסיקה את לימודיה בשנה השישית של התיכון ובחרה בלימוד מקצוע האחות התואם את שאיפתה לעזור לזולת. היא התקבלה כמתלמדת בבית החולים הממשלתי ביפו. למרות העבודה המפרכת והתנאים הקשים, שרבות מחברותיה לא עמדו בהם, ולמרות רגעים של רפיון ויאוש, כפי שהם מתגלים בדפי יומנה, התגברה על המכשולים והתמידה בלימודיה. על הצלחתה בלימודים העידו הרופאים והאחיות, ועל רגישותה ומסירותה – החולים במוסד. באותה תקופה הצטרפה לשורות ה"הגנה" ושימשה כמדריכה לעזרה ראשונה. כשפרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התלוננה נחמה על מתיחות בין האחיות הערביות והיהודיות עקב הסתה המתנהלת בבית החולים. זמן קצר לאחר תחילת המאורעות באה לחופשה קצרה בבית הוריה ברמת גן נרגשת ומודאגת, וחששה לחזור לעבודתה. אך נאמנותה לחוליה ומסירותה לחברתה לעבודה והחשש שמא תצטרך להישאר גם למשמרת ערב הניעוה לחזור לבית החולים. אור ליום ל' באב תרצ"ו (17.8.1936), כשעבדה בתורנות לילה, נורתה נחמה עם חברתה מרתה פינק מן המארב ונפצעה ובאותו ערב נפטרה מפצעיה. מרתה נהרגה יחד אתה. נחמה הובלה למנוחות בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור שבתל-אביב. הניחה הורים, שני אחים ושתי אחיות. דברים על דמותה וחייה פורסמו בעיתוני התקופה, בספר "בדם ואש" ובספר "מאורעות תרצ"ו". רחוב "האחיות" ביפו נקרא על שמן של נחמה ומרתה, וברמת גן נקרא הרחוב הסמוך למקום מגורי משפחתה שדרות נחמה צדק" על שמה.