צדוק, שמעון

בן נעמי ויחיא, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"א (26.11.1920) בירושלים. שנים אחדות למד בבית-הספר העירוני לבנים ויצא לעבוד. עזר לאביו, צורף-כסף, במלאכתו. זמן-מה עבד בספרייה הפרטית "העתיד" ונתחבב על הקוראים בזריזותו ובאדיבותו. הוא השתלם בשפות אנגלית, ערבית, איטלקית וגרמנית והראה כשרון מובהק וכושר אמצאה במיכניקה עדינה. כשהגיע בלימוד והשתלמות עצמיים להתמחות מספיקה פתח בבית, בשותפות עם חבר, בית-מלאכה למסגרות ולתיקון כלי-חשמל, שעונים, אופנועים, מכוניות וכו' ונשתבח ב"ידי הזהב" שלו. הוא התעניין במטוסים והשתוקק להיות טייס. היה בעל אופי נוח ומיטיב עם הבריות וכך קנה לו ידידים ואוהדים רבים. היה חבר ה"הגנה" משנת 1936 והשתתף בקביעות באימונים. בין השנים 1945-1947 שירת כנוטר בסביבות ירושלים וסיים קורסים למ"כים ולמ"מים במשקי העמק והגליל. בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס לשירות מלא ב"הגנה" והיה האחראי לנשק בשכונות דרום ירושלים. הועבר לתפקיד זה בגוש עציון ופעל בו בכל תקופת המצור והקרבות. לפי השערת סגן מפקד הגוש פוצץ על עצמו את המקלט ובו שארית הנשק של כפר עציון ביום נפילת כפר עציון, ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.