צבי גרוסמן

בן אילנה ואליהו. נולד ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ו, (15.9.1975) בתל אביב. תאום לליאור ואח לאיריס. צבי למד בבית-הספר היסודי 'משה הס' ובתיכון 'אורט סינגאלובסקי' בתל אביב, במגמת אלקטרוניקה. במהלך לימודיו בתיכון קיבל תעודות הצטיינות בלימודים ובספורט. כבר בילדותו החל לעסוק בספורט, אחד מתחביביו הבולטים. בגיל 12 החל להתאמן בקראטה והגיע להישגים מרשימים בתחום זה: צבי כ"כ בלט בתחום שבאחד מאימוני הקראטה נכח הקראטיסט ושחקן הקולנוע צ'אק נוריס וצפה באימון שהשתתפו בו כל הדרגים הגבוהים, לקראת סוף האימון פנה למאמן הקבוצה, הצביע על צבי ואמר כי היה מרוצה במיוחד מצבי וכי הוא צופה לו עתיד מזהיר בענף. הנאה מיוחדת שאב צבי מאימוני הריצה והשחייה, הקדיש שעות ארוכות להעלאת רף הסיבולת והשתתף במרתונים ותחרויות ריצה רבות. תחביבים נוספים שטיפח צבי היו ציור ועבודה בעץ. ב-6 באפריל 1994 התגייס צבי לצה"ל והתנדב לשרת בקומנדו הימי (שייטת 13). כבר בטירונות הצטיין ובלט כלוחם מבטיח. בסיום קורס מ"כים קיבל חניך מצטיין, הצטיינות זו אפיינה אותו לאורך כל המסלול הקשה. בחודש נובמבר 1996 סיים קורס קציני חי"ר ועבר השתלמות מפקדי צוותים ביחידה, שבסיומה קיבל צוות לוחמים עליו פיקד עד לנפילתו. . צבי בורך בכישרון כתיבה יוצא דופן. בעיזבונו נמצאו מכתבים המתארים את חוויותיו, מציירים בעושר לשוני נדיר ובחריפות לשון תמונה מרתקת, המלמדת על עולם פנימי שופע מקוריות, הומור ודמיון; באחד ממכתביו בצבא כתב: "…ובחדר מבפנים – לב ליבו של הסטי"ל ושל הטיול בכלל; נמצאת כל ה'קודקודיה', כל האנשים החשובים; מרובי ברזלים על הכתפיים, שמעסיקים את פדחתם שעות נוספות, וזה ניכר בגדול בתזוזת הכוחות בשטח, ואילו בקטן יותר – בתזוזת נקודות אור על צג המכ"ם – לפי רצון האצבעות המורות של אותם 'ברזלנים'. זה נראה כמו משחק שחמט רב משתתפים של טובי המוחות שמזיזים במחי יד את חיילי העץ המגולפים, על משטח שיש משובץ, בשאיפה לנצח ולהגיד בסוף, במתיקות שפתיים, את ה"מט" המיוחל. רק שלמשחק שחמט זה אין קהל ואין פרסום, ובסוף גם לא מקבלים פרסים, אבל היריב הוא כמעט תמיד קבוע ותמיד מפסיד, ולמרות זאת הוא חצוף (חוצפן, טוב?!), מספיק להמשיך ולהזמין אותנו לעוד התמודדות, לעוד קרב איתנים (כשאנו יוצאים, כמובן, עם ידינו על העליונה!)…" מפקד השייטת בשנת 1997, אלי גליקמן: "מיד עם הגיוס התגלה צבי כבעל יכולת טכנית מעולה ויכולת הבנת מערכות ומכשירים נדירה. לרגע לא ישב במנוחה. בשעות רגיעה (ובשייטת יש מעט מאוד כאלה, בייחוד בתקופת המסלול) ראית את גרוסמן שוכב וקורא או "מתעסק" במשהו: פירק מכשיר או הרכיב סכין והתאים לה נדן, חרט הקדשה על מגן ללוחם המשתחרר משירות או ניסה למצוא פתרון אישי לתפעול של כלי נשק שלא ממש מותאם לאיטרים. כן, גרוסמן היה איטר וממש בכה בדמעות כאשר נאמר לו כי הוא יהיה מפעיל 203 – ולא מא"ג שכל כך רצה. הארון שלו ביחידה היה כמו מוזיאון. גרוסמן היה שוטף ומנגב ומקפל ותולה ומייבש ועד שלא היה בטוח כי הציוד האישי שלו מטופל בשלמות לא היה עוזב את המקום. הכל מסודר ו"משופצר" ותלוי על פי סדר נכון. אינני יודע איך הגיבה אימו כאשר נודע לה כי ארנק מעור נחש שאהבה הפך לכיסוי דסקית של בנה…! כזה הוא היה. ייתכן וביחידה אחרת היו לועגים לשאיפה האולטימטיבית שלו לסדר ולשלמות, אנו הערכנו אותו ואהבנו אותו. והשנים עוברות, והחניך הצנוע, השתקן והמעט מופנם הפך להיות לוחם מעולה, מאותו הסוג שמפקדי יחידות וצוותים נאבקים כי יהיה אצלם בצוות וביחידה. הוא מתפתח ומפתח את עצמו. בכל שעה פנויה הוא רץ ושוחה ומביא את עצמו לסדרה של הישגים אישיים מעולים. אם הייתי צריך להגדיר את גרוסמן הייתי אומר כי הוא פשוט שאף לשלמות. בכל רגע פנוי הוא המשיך להתאמן בעצמו. המשיך לרוץ גם בחופשות. בדרך לחופשה עוצר בווינגייט ועושה לבדו מסלול כושר קרבי. בקורס מפקדי צוותים, בו אין רגע פנוי, שומעים אותו חבריו לקורס ממשיך בשעות הלילה (כאשר כולם במיטות) לעשות כפיפות בטן וכפיפות ידיים. קורס קצינים הוא סיים כהמשך טבעי למסלול בהצטיינות. אז התגלה גם כמפקד מצוין. בלי הנחות ובלי קומבינות. תמיד דרש מעצמו יותר מאשר מחייליו. דוגמא אישית במשמעות הנעלה ביותר של המובן. מפגין תמיד נורמות אישיות שגם הטובים בלוחמים מתקשים לחקות. כושר גופני עילאי, נחישות ומשמעת ברזל. משקיען ללא פשרות." אלוף יואב גלנט: "המחשבה על צבי וההתעמקות במראה פניו ודמותו מחזירה אותי אל פעילויות מבצעיות משותפות ואל אימוני הכושר המאומצים בהם בלט צבי גם בין חבריו הלוחמים… צבי ניחן ברצינות, בהתמדה ובנחישות ללא מיצרים, ועם זאת היה בעל חוש הומור וחיוך שובה לב." אלוף רם רוטברג: " המבט – אני פגשתי בעיקר את…המבט. המבט שהוא הכל. המבט של אדם, לוחם ומפקד אחר…חד יותר, בהיר יותר, נותן מרצונו יותר, דורש יותר. מבט של שובב נעורים עם אחריות לחיי הלוחמים בצאתם לקרב. מבט של תכנון מעמיק וירידה לפרטים וכן מציאת פתרונות חדשים, של אנרגיות עצומות ורעב יצירתי בלי גבול. מבט של אי התפשרות מחד, אך פתיחות ומוכנות ללמוד מאידך. מבט שמחייב אותך, המפקד, לרצות להיות טוב יותר ולזכות בהערכתו של צבי. מבט של אחד מטובי קציני הקומנדו הימי. התרגשות – התרגשתי כשראיתי את המבט, היה לי ברור שאתו…אנו הולכים עד הסוף. היה לי ברור, ובהבזק של שנייה ידעתי שצבי הוא הנבחר. צבי יוביל, צבי ינהיג, על צבי אפשר לסמוך ! את צבי נפתח בהמשך מעלה הפיקוד. בגמר המפגש הקצר שאתו סא"ל קורקין מפקדו ואנוכי מסתכלים האחד בעיני חברו ומחייכים אחד לשני. שנינו ידענו למה. הקצין הצעיר הזה, אחוז תעוזת הנעורים, רצון אין סוף ויכולות אין קץ כבש את ליבנו ביעף. אני מצדיע למנהיג שנועד לגדולות". רוני, מפקדו של צבי במגמת פושטים: "…מצאנו את עצמנו באימונים מפרכים ומתישים לילה לילה – על כל האימונים צבי היה אחראי ועשה זאת בצורה מושלמת, כל הזמן הציג לי שינויים שחשב עליהם בלילה ושלדעתו יש להכניס. צבי תפקד בצורה מצוינת, מעביר התפקדויות, ביקורת ציוד, עוזר לחבר'ה ומעודד אותם ברגעים הקשים עם המשקל הכבד על הגב עד לשנייה האחרונה, עד אותו פיצוץ שהפריד בינינו. לא היו לי הרבה פקודים, אך מאחד מהם לקחתי דוגמא אישית. זה מוזר שפקוד משמש מודל לחיקוי למפקד. צבי הראה לכל מהי שלמות, שאיפה למצוינות, דבקות במשימה, אהבת הארץ, דאגה לפרט ולצוות, מוטיבציה אדירה ואמביציה רבה." בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר 1997 ׁ(ג' אלול תשנ"ז) יצא צבי כסגן מפקד הכוח, יחד עם קומץ לוחמים למבצע "שירת הצפצפה" בכפר אנצרייה שבעומק לבנון. מהלך המבצע השתבש. עם שחר התגלתה התמונה הקשה: עם צבי נהרגו עוד אחד-עשר לוחמים. "אסון השייטת" הוא הכינוי שניתן לאירוע, הנחשב לאסון הכבד ביותר שידעה היחידה ולאחד האסונות הכבדים בתולדות צה"ל. מסך עשן אופף עד היום את נסיבות האירוע: במהלך השנים מונו מספר ועדות חקירות שאף אחת מהן לא הגיעה לחקר האמת. חברים ליחידה בשייטת מספרים על צבי: יקיר א. : "כשמדברים על צבי מדברים על חברות, מצוינות, חריצות ועל הרבה חוש הומור. כבר מהימים הראשונים של תחילת המסלול בעתלית, דאג צבי לתלות בארגון הציוד שלו גילוף מעץ של סמל השייטת שהכין, חתך, גילף, שייף וצבע בזמן הקצר של סוף השבוע. במסדר מש"ט הראשון שלנו, עבר מפקד השייטת יואב גלנט, וסקר את ארונות הציוד של החניכים, מעין בדיקה והתרשמות. אני, שעמדתי בקצה סככת הציוד, לא הבנתי למה מתמהמהים שם, בצד השני, כל כך. התברר שמפקד השייטת, מפקד בית הספר והמדריכים שלנו נעמדו משתאים מול הארון של צבי, ופשוט לא האמינו שיש מישהו שכ"כ מעריץ את היחידה שהוא משרת בה. בקורס הקצינים ובקורס מפקדי צוותים בשייטת הצטיין: תמיד הציג מקצוענות באימונים ובעבודות. בקורס מפק"צים אחרי יום מעייף הוא לא ויתר, ולפני השינה דאג לצרף אותנו לעשות אתו שכיבות שמיכה, מתח וכפיפות בטן. לא היה לנו ספק שיש לנו פה עסק עם מפקד שייטת לעתיד". דביר ק. : "גרוסמן לא היה כמו כל הלוחמים או הקצינים, הוא פשוט היה אישיות יוצאת דופן, בעל ערכים, נורמות וסטנדרטים ברמה הגבוהה ביותר שהכרתי. …מהרגע הראשון שכף רגלנו דרכה בעתלית הבן אדם פשוט פרח שם, תמיד בלט, תמיד הצליח, תמיד הצטיין, מקצועי ברמה גבוהה מאוד, ממושמע, סוחף ואחראי. תמיד ברגעים הקשים הוא היה מופיע במסעות, תמיד דחף, אפילו במסעות ארוכים כמו מסע 80, כל המסע הוא היה מחובר לחבר'ה החלשים ודחף אותם מאחור. גם בקורסים העיוניים התבלט והוציא את הציונים הכי גבוהים בלי להתאמץ יותר מדי, פשוט מקצוען". עודד, ח.: "על הדומיננטיות שלך אין עוד מה להוסיף, הצחוק שלך, הבדיחות שלך, היית הבן אדם הכי דומיננטי במחזור וביחידה". מור, מ.: "צבי היה מפקד מצוין, חבר, משקיען ברמה שאי אפשר להעלות על הדעת, וכל דבר שעשה היה מושלם, עם השקעה אדירה, כל יום צבי היה משקיע כאילו זה היום החשוב בשנה, אפילו שהיה עושה מתח בשלב מכין של המסלול, בבוחן בר-אור, שמעבר ל-20 היה ציון 100, צבי היה היחיד שהיה מגיע לקצה גבול היכולת שלו עד שהיה משמיע צעקות ואז היה יורד מהמתח". אורן, ט.: " ההתייחסות לגרוסמן הייתה הערכה רבה שגבלה בהערצה על הדרך שעשה כל דבר, מקטן עד גדול, מכל הלב, עם הרבה אמונה ועל הצד הטוב ביותר. אני יכול להגיד בלב שלם שבמצב של קרב, גרוסמן הוא האדם הראשון שהייתי רוצה איתי. הפעם האחרונה שראיתי את גרוסמן הייתה ביום חמישי בבוקר, בערך שעה לפני שהחבר'ה עזבו את הבסיס. תמונה זו שלו היא שחקוקה הכי חזק בזיכרוני. צבי עבר מולי על השביל שבין פלגת הלוחמים לבית-הספר. הוא הלך בלי חולצה, זקוף, עם חזה מנופח ועליו הקלאץ' השחור שלו תלוי על גבו בהצלב. כשעבר לידי, לחצתי את ידו ואמרתי לו בהצלחה, הוא ענה "תודה" עם חיוך גדול על השפתיים והמשיך לצעוד". גלבוע, ע.: "הסיפורים עליך אינם דועכים, כמו באגדות, אבל שלא כמו אגדה – אתה אמיתי: ממעשי קונדס בשכונה ועד למעשה גבורה כמו זה האחרון שראו אותך במזל"ט מסתער קדימה (אחרי הפיצוץ הראשון) אל הפצועים, ללא מורא, ללא פחד וחשש שתיפגע, כמו מנהיג אמיתי שבהיתקלות שנפגע מפקד הכוח, הסגן תופס את מקומו ומחליף אותו. כל לוחם יודע שתחת אש זה טריוויאלי, אבל כל הלוחמים שלך היו בטוחים שתעשה את זה, שלא תאכזב, כי תחת פיקודך כולם הרגישו בטוחים, חסינים, כאילו יש מלאך ששומר עליהם". ניר כספי, לוחם היחידה שנפצע, מתוך ראיון שנתן על ליל המבצע בכתבה "50 דקות בגיהינום: "חשבתי על צבי גרוסמן, אחד הקצינים שיצאו לפעולה. הוא היה הקצין הכי מורעל שהכרתי. זה היה איש שאף פעם לא נגמר לו הכוח. הוא אף פעם לא היה עייף, תמיד התרוצץ מלא אנרגיה וחיפש מה לעשות. תמיד שכולנו היינו שפוכים מעייפות, הוא כאילו רק התחיל את היום. חשבתי שאם צבי חי עכשיו, אז הוא יקום, ולא משנה מה המצב שלו. הוא יקום ויתחיל להלחם ולהסתער, שום דבר לא יעצור אותו. אבל צבי לא קם". במהלך השנים הוקמו מספר מפעלי הנצחה לזכרו של צבי: "גן צבי גרוסמן" בתל אביב – באוקטובר 1998 נחנך גן משחקים ציבורי על שם צבי, בשכונת מגוריו בתל-אביב. הגן נחנך ע"י נשיא המדינה, מר עזר וייצמן וראש עיריית תל אביב – יפו, מר רוני מילוא. ספר "מחשבות – סוג מסוים של פגישה" – הספר כולל מכתבים, ציורים, ועבודות של צבי, ודברים שכתבו לזכרו משפחתו וחבריו. מרוץ הלפיד בחנוכה ע"ש סרן צבי גרוסמן – מרוץ 36 ק"מ שמתקיים מדי שנה ב-א' חנוכה ויוצא מקברות המכבים במודיעין עד לבית הספר "אורט סינגאלובסקי" בתל אביב. המרוץ הוא יוזמה של הנהלת התיכון, ובו משתתפים בכל שנה תלמידי התיכון, לוחמי השייטת ולעיתים יחידות צה"ל נוספות: חטיבת כפיר, מגל"ן ועוקץ. אנדרטה ואתר צלילה בשבי ציון – ביוני 1999 נחנכה אנדרטה לזכר 12 הנופלים בחוף שבי ציון הבנויה משתים-עשרה טבלאות של סלע כורכר קשה הנשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון. במקום הוצב גם סלע שנקבע בו לוח ברונזה ועליו מוטבעים שמות 12 הנופלים. מול חוף שבי ציון הוטבעה הספינה אח"י כידון המשמשת אתר צלילה, כשעל סיפונה תריסר כסאות שכל כסא נושא שם נופל. טיילת שייטת 13 בראשון לציון ע"ש 12 הנופלים – בספטמבר 2008 נחנכה אנדרטה בטיילת חוף ראשון לציון, ששמה "טיילת שייטת 13" לזכרם של 12 הנופלים בפעולה. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה שכל עמוד נושא שם נופל ויחד יוצרים את הסמל מגן דוד.