פרטוק, יוסף (‘יוסי’)

בן רבקה ורחמים. נולד ביום י"ט בטבת תשכ"ז (1.1.1967) בלוד ולמד בבית-הספר היסודי 'ביאליק' בעירו. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' בלוד. בבית-הספר התיכון התחיל את לימודיו במגמת האלקטרוניקה וכעבור זמן עבר למגמת המכניקה, שבה מצא יותר עניין. מוריו מספרים שהיה תלמיד טוב, אהב לעזור למורים ולחברים ועמד תמיד בראש המארגנים. ועל כן זכה לכינוי 'הבחור בעל לב הזהב'. מעיד גרשון דוד, המרכז הפדגוגי: "כבר מתחילת דרכו בבית-הספר התגלה בכל מעשיו כבחור אחראי, פיקח ובעל יכולת גבוהה. יוסי התגלה כבחור מסוג מיוחד – אותו סוג המצמיח מנהיגים ומפקדים, שכולם מוכנים ללכת אחריהם. כל תכונותיו החיוביות באו לידי ביטוי בכשרונו הרב כאשר שימש מ"כ בבית-הספר". הוא התבלט במיוחד בתחום הגדנ"ע וסיים בהצלחה קורס מ"כים וקורס סיירים. כאן חדרה ללבו האהבה למסגרת הצבאית, אשר נשאה את פירותיה כשהתגייס לצה"ל. מקום חשוב בחייו של יוסי תפס משחק הכדורגל. מגיל תשע התאמן בכדורגל, תחילה בקבוצת הנערים של 'הפועל לוד' ואחרי-כן בקבוצת הנוער, בתפקיד מגן ימני. הוא היה שחקן ואחראי וזכה בכבוד ובהערכה מקבוצתו. יוסי גויס לצה"ל באמצע אוגוסט 1985 וכהמשך לפעילותו בגדנ"ע הצטרף לחטיבת גולני. הוא אהב את היחידה ואת מפקדיו, היה חייל טוב ומסור ושוב, כבעבר, עמד בראש המתנדבים. הוא השתתף בטקס ההשבעה של חיילי גולני ובמירוץ גולני. יוסי היה צנום בגופו, אך היו לו תכונות של מנהיג. הוא השפיע על חבריו בחיוכו, בביישנותו, בעדינותו ובהתחשבותו בזולת, כפי שמספר חברו ליחידה, אריה טוויטו: "יוסי התגלה כמנהיג אמיתי כאשר מינו אותו לחניך תורן. החבר'ה כולם, ללא יוצא מן הכלל, שמעו ועשו בדיוק כפי שרצה". יוסי שאף להיות קצין, אולם לא זכה להגשים את שאיפתו. ביום י"ד בטבת תשמ"ו (26.12.1985), ארבעה ימים לפני יום הולדתו התשעה-עשר וארבעה חודשים בלבד לאחר גיוסו, נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בלוד. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים – רונן, יאיר ויניב. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "כחייל בפלוגה בלט יוסי במוטיבציה הרבה להצליח בכל מעשיו. הוא היה חייל אהוד ואהוב על מפקדיו וחבריו כאחד. בכל המסעות ובכל האימונים, ולו גם הקשים ביותר, השתתף יוסי תוך חירוק שיניים ובאומץ-לב בלתי נלאה". הוריו תרמו למכללת לוד ספרייה לימודית ועיונית לזכרו. חבריו לפלוגה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו. בבית-הספר התיכון שבו למד מתקיים בכל שנה טורניר כדורגל על שמו, וקבוצת 'הפועל לוד', שבה שיחק, קראה על שמו את בית-הספר שלה לכדורגל. ביום השנה השמיני לנפילתו פורסמה כתבה על-אודותיו במקומון הלודי "ברוש אחד"