פרוז’ינין, משה

בן שרה-גיטל וקלמן. נולד בשנת תרמ"ח (1888) בבוברויסק שברוסיה. למשפחתו היתה אחוזה רחבת ידיים ובה בית חרושת ללבנים ומשק גדול. משה למד בבית ספר יסודי רוסי, ובאחוזת הוריו גדל להיות נער חסון וספורטאי מצטיין. הוא ידע לרכוב על סוסים והצטיין בקליעה למטרה, גם תוך כדי רכיבה. כשבגר גוייס לצבא הצאר. ובשנת 1913 לאחר שסיים את שירותו הצבאי עלה לארץ-ישראל. הוא התיישב בכרכור והצטיין שם בעבודה ובשמירה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי "הגדוד הראשון ליהודה". למשפחתו ברוסיה כתב אז כי הוא "משרת בלגיון העברי הראשון שיהודים חיכו לו אלפיים שנה". כשהשתחרר מן הגדוד חזר לכרכור והצטרף למשטרה הבריטית כשוטר רוכב, לסייע בהגנת הישוב היהודי. ביום י"ח בכסלו תרפ"א (29.11.1920), בדרכו מחדרה לכרכור ליד הכפר צ'רקס, נורה על ידי ערבי מן המארב ונהרג. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב. הניח אישה, הורים, שני אחים ושלוש אחיות. נסיבות נפילתו כתובות בספרים "אחוזה א' – לונדון – כרכור" ו"אנשים ושרשים, קיבוץ השומר הצעיר עין שמר" ובעתון "הארץ". ב"קונטרס" נכתבה רשימה לזכרו. לזכרו גם נכתב השיר הפותח בשורות "קדרו קדרו פני השמיים/ורוח אז רעש/ קבלו קבלו הרי אפרים/קרבן צעיר חדש…" (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)