פס, בתיה (בטי)

בת חיה ויהודה-לייב, נולדה ביום ד' בתשרי תרפ"ט (18.9.1928) בברלין, בירת גרמניה. חמישית למשפחה ברוכה בשבעה ילדים, שהיגרה בשנת 1919 לגרמניה מהעיר אולאנוב שליד לבוב בגליציה. בבית-ההורים נתחנכה ברוח הדת ונוסף ללימודים הכלליים בבית- הספר למדה לימודי יהדות בשיעורי-ערב. בשנת 1938 חזרה המשפחה מפני אימת הנאצים לאולאנוב ואחר-כך עברה לווארשה ובתיה למדה בבית-הספר הדתי לבנות "בית יעקב". בסערת ראשית מלחמת-העולם השנייה טולטלה המשפחה לפינסק. בגלל סירוב לקבל אזרחות סובייטית נשלחו בני המשפחה לכרות עצים ביערות סיביר ואחרי הסכם סטלין-שיקורסקי שוחררו ועבדו במפעלי כותנה בתורכיסטן וגם בתיה עבדה באופן חלקי. מגפת הטיפוס הפילה את כל המשפחה למשכב. האב מת ולבתיה נשארה מחלת-אוזניים כתוצאה מהטיפוס. אמה מסרה אותה לבית-יתומים פולני, שעבר עם שוכניו לטהרן, שם נתקבלה למחנה-המעבר של הסוכנות. בפרואר 1943 הגיעה לארץ חלשה וחולנית עם ילדי טהרן והצטרפה לחברת עליית-הנוער הדתית במקווה ישראל. בתיה עבדה בגן-הירק ובמשתלה ולמדה. הצטרפה לגרעין הקיבוצי. בינתיים החזיר לה הטיפול הרפואי המסור את בריאותה ואת חדוות-החיים והיא החלה להשתתף באימוני הגדנ"ע והתפתחה יפה בגוף וברוח. היא יצאה עם הגרעין לשנת-הכשרה בכפר עציון, עבדה בשירותים וביער ונקלטה בקבוצה כחברה קבועה. התקשרה לעבודה בטיפול בילדים ונשלחה להשתלמות ב"בית-התינוקות" בירושלים. בינתיים נודע לה כי ממשפחתה שרדו אמה, אחות ושלושה אחים והם מתעתדים לעלות לארץ. כשהחל המצור על גוש עציון בתחילת מלחמת-העצמאות והאמהות והילדים הועברו ירושלימה, נשארה בתיה בגוש. היא עבדה בעבודות שונות, השתתפה בשמירה בעמדות, בתצפית ליד הזרקור, באימונים בכלי-נשק שונים ובזריקת רימונים. בינתיים נתבשרה שאחד מאחיה הגיע לארץ ונתקבל למוסד עליית-הנוער. גם יתר שרידי המשפחה באו אחר- כך. בתיה עברה קורס עזרה ראשונה והיתה חובשת אחראית ליד מפקד הקטע המערבי. בתפקיד זה הצטיינה בהגשת עזרה לחבר פצוע תחת אש כבדה של האויב. על נסיבות נפילתה ביום נפול כפר עציון, ד' באייר תש"ח (13.5.1948), מהלכות שתי גירסאות. לפי אחת נספתה במקלט המרפאה תחת הריסות המנזר הגרמני שפוצץ בידי האויב, מחוסר יכולת לחדור לתוכו. לפי השנייה היתה היא אותה בחורה בלונדינית, שלפי סיפוריהם של הלגיונרים הערבים לשבויים ולערביי הסביבה המטירה מהעמדה שלה אש- מקלע חזקה על הלגיונרים עד שנפלה מיריותיהם. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה עם יתר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.