פלינט, אברהם

בן בלהה וצבי-יעקב. נולד ביום י"ד באדר תר"פ (1.3.1920), בפולין ועלה לארץ-ישראל עם משפחתו בהיותו בן שלוש שנים. המשפחה השתקעה בתל-אביב ואברהם למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בעיר, ואחרי-כן יצא עם חבריו לתנועה להכשרה בקיבוץ תל-יוסף. אחרי שנת הכשרה, אשר במרוצתה התקבל ל"הגנה" ולמד שימוש בנשק, יצא עם הכשרתו להתאחד עם קבוצת הכשרה מנתניה. שתי ההכשרות שהתאחדו קראו לעצמן גרעין "קדמה"ומגמתן להקים נקודת התיישבות יהודית בשם סדום-ספיה לחוף ים המלח. כאשר נתעורר צורך לכיבוש עבודה עברית במפעלי ים המלח בסדום, היה אברהם בין ראשוני המתנדבים לרדת דרומה שכן תמיד מילא כל שליחות שאליה נשלח. אחת החברות מתקופת נתניה ידע לספר: "זכורתני מסיבה משותפת של שתי הקבוצות. אחרי שירה והקראות עברו לריקודים וגם אברהם בן רוקדי ההורה. והנה נמסרה לידו פתקה… והוא הבין. הוא זרק מבט אחד על החבר'ה ויצא את החדר… כך ידע לוותר על הרבה שעות יפות למען התפקיד". העבודה בסדום היתה קשה ומפרכת, בנוסף לחום הרב שייבש כל לחלוחית בגוף. חלק מהחברים נשבר ועזב ואילו אברהם כתב באחד ממכתביו: "אסור לנו לעזוב ולסגת אחור! גם לי לפעמים קשה לסבול את החום אבל אני יכול להתרגל לזאת והעיקר: אני רוצה להתרגל אליו". אור ליום שבת, י"ב בסיון תש"א (6.6.1941) התחשמל אברהם בתאונת עבודה במפעל הדרומי. גופתו נשלחה למפעל הצפוני ומשם הועברה לקבורה בבית העלמין בנחלת-יצחק, השאיר אב, שתי אחיות ושלושה אחים. קבוצתו "קדמה" הוציאה לזכרו חוברת זכרון. ספריה על שמו הוקמה בסניף "הנוער העובד" בתל-אביב.