פלדמן, צבי (הרשאלע)

בן לאה וחיים, נולד ביום ו' בכסלו תרצ"א (29.11.1931) בעיר צ'רנוביץ, רומניה ולמד בבית-ספר יסודי. בן עשר היה כשנגזר עליו לשאת בגורלו של יהודי תחת שלטון הנאצים. יחד עם בני משפחתו הוגלה מעירו ונשלח למחנות-ריכוז. מיד הפרידו ביניהם, אביו נלקח למחנה-עבודה וצבי הקטן היה למפרנס המשפחה. יש והיה יוצא לבדו, בחורף האוקראיני האכזר, אל הכפרים ומנסה להשיג מזון למען משפחתו הרעבה ללחם. לא פעם אסרוהו, היכוהו, אולם מיד לאחר שריצה את עוונו חזר לדאוג למשפחה באותה דרך עצמה. בשנת 1944, עם שחרור רומניה על-ידי הסובייטים, חזרה המשפחה לבוקרשט, וכעבור זמן מסוים הגיע גם האב לשם. באותה שנה הצטרף צבי לתנועת "גורדוניה", אשר טיפחה בו את ההכרה הלאומית ואת התשוקה לעלות ארצה, והוא החליט לעלות על אף התנגדות הוריו. בחודש נובמבר 1946 הגיע עם אחיו לחוף המולדת באוניית- המעפילים "הגנה" במסגרת עליית-הנוער ונשלח לבית-הספר החקלאי עיינות. שם התערה בהווי הארץ, והצטיין בלימודים אך לא סיימם. צבי התנדב לתפקידי ביטחון, עבר קורס מ"כים וקבוצתו התיישבה בינתיים בנגב. צבי רצה להצטרף אליהם, אך לא שיחררוהו. לבסוף עלה הדבר בידו. היה פעיל בקבוצה וחבר המזכירות שלה. בפרוץ הקרבות אץ לפעולות כלוחם בחטיבת הנגב, על אף התנגדות הקבוצה. בתאריך י"א בתמוז תש"ח, בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", במגמה לפרוץ את הדרך לנגב, כקביעת עובדה לקראת ההפוגה הקרבה. במסגרת המבצע הוטל על חטיבת הנגב לכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת. ההתקפה נכשלה והכוחות נאלצו לסגת. בקרב על חוליקאת נפצע ברגלו, אך המשיך להילחם ונפצע שנית בבטנו. חברו לקבוצה ניסה לגררו, אך צבי התנגד וביקש כי ישאירוהו בשדה, ושם מת. ביום ד' בכסלו תש"ח (6.12.1948) נקבר ברוחמה. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.