fbpx
פינק, יוסף (יוסי)

פינק, יוסף (יוסי)


בן הדסה ומרדכי. נולד ביום ב' בסיוון תשכ"ה (2.6.1965) במנצ'סטר שבצפון-מערב אנגליה. בן בכור להוריו, אח לצביה, אסנת ורחל. יוסי נקרא על שם סבו, אבי אימו, שנעלם בבודפשט בשנת 1945, לקראת סוף מלחמת-העולם השנייה. בנובמבר 1969 עלתה המשפחה ארצה ולאחר שהתגוררה תשעה חודשים במרכז קליטה בלוד, שבה לאנגליה בעקבות מותו של הסב. בשנת 1971 חזרו בני המשפחה לישראל ובנו ביתם ברמת גן, שם למד יוסי בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'הרא"ה' ובחטיבת-הביניים קרית הרצוג בכפר סבא. כבר מגיל צעיר החל בעיסוקיו הספורטיביים, למד ג'ודו, השתתף בתחרויות ריצה למרחקים ארוכים ואף ייצג את בית-ספרו בתחרויות ספורט. בשלהי 1979 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לרעננה ויוסי סיים לימודיו במדרשת 'נעם' בפרדס חנה. במקביל ללימודיו היה חניך בתנועת-הנוער בני עקיבא. יוסי גילה כשרון מוזיקלי וניגן במפוחית ובגיטרה. הוא דאג לשמור על כושרו הגופני ולטפחו, אהב לטייל ברחבי הארץ ולבלות עם חבריו. בתור פרפקציוניסט, שאף למצוינות בכל אשר עשה וביצע את המוטל עליו באופן הטוב ביותר. יחסיו עם בני משפחתו היו הדוקים וחמים. יוסי אהב מאוד את אחיותיו הצעירות ודאג לטפח את לימודיהן, שראה בהם תחום חשוב ביותר. באופיו היה שקט וביישן ולא אהב להתבלט. הוא הרבה לעזור לכל מי שנזקק לכך. בבית, בישיבה ובצבא היה הראשון שהושיט יד לעזרה לחבר במצוקה. יוסי עבד קשה בשעותיו הפנויות ובכסף שחסך החל לבנות ספריית ספרי קודש, אשר צמחה והתרחבה לתפארת. בשנת 1983 הצטרף יוסי לישיבת ההסדר 'קרני שומרון' ובשלהי אפריל 1984 התגייס לצה"ל במסגרת ישיבות ההסדר והוצב בגדוד 'שקד' של גבעתי. יוסי שימש כמאגיסט בשל יכולתו וכושרו הגופני. היה חייל מצטיין, ואת קורס הצניחה והכנפיים שענד בגאווה מרובה קיבל כגמול על התנהגותו הטובה. בשל רצונו העז לשרת בצה"ל ולהוכיח את יכולתו כלוחם, הצליח יוסי להתגבר על קשיים ולסייע לחיילים שנזקקו לעידוד רוחני וגופני. על כך זכה בהערכה רבה של מפקדיו, שמצאה ביטויה ביציאות לחופשות ולשבתות בבית. בשעה 12:00 ביום 17.2.1986 יצאו שלוש מכוניות מרצדס לסיור פתיחת ציר באזור הביטחון בדרום לבנון, יחד עם חיילי צד"ל. כ- 500 מטרים דרומית לצומת בין יהון נקלעו למארב של מחבלי החיזבאללה. תחת אש כבדה, לחם יוסי עד שאזלה תחמושתו וכפי הנראה נפצע קשה ולא יכול היה עוד להשיב אש או להתגונן. הוא נשבה, עם חברו רחמים לוי-אלשייך, בידי מחבלי החיזבאללה, אשר היו מצוידים ברכבים בקרבת מקום. למחרת החטיפה, הציג ארגון החיזבאללה שני אנשים חבושים מכף רגל עד ראש והודיע כי הם החיילים הישראליים החטופים וכי לאחר יממה יפרסמו את דרישותיהם. אם יקוימו הדרישות ישוחררו החיילים ולא יהרגו אחד מהם. למחרת, ביום 19.2.1986, הציגה רשת הטלוויזיה CBS מדמשק את חפציהם האישיים של יוסי ושל רחמים, בהם פנקסי השבי והדיסקיות. בני המשפחה זיהו בוודאות את הכיפה הסרוגה שסרגה לו אחותו של יוסי. במשך חמש שנים לערך הגיע מידע לא-ישיר וסותר על מצבם, לעתים נטען כי אחד מהם חי ולעתים כי שניהם חיים. ביום 19.9.1991, לאחר שנים של ניהול משא-ומתן רשמי ולא-רשמי, שוחררו כ- 150 מחבלים ושליח מיוחד של האו"ם הצליח להעביר את הידיעה כי יוסי ורחמים אינם בין החיים. חמש שנים נוספות חלפו עד שארגון החיזבאללה, בהתערבות ממשלת גרמניה, הסכים להחזיר את גופותיהם של יוסי ורחמים, תמורת החזרת גופותיהם של 128 מחבלים. ביום 22.7.1996 הובא יוסי לקבר ישראל. יוסי שהה על אדמת נכר 3833 ימים, שהם עשר שנים, חמישה חודשים וארבעה ימים ולילות חשוכים עד אשר הוחזר ארצה לקבורה בעירו רעננה. "ושבו בנים לגבולם".

כובד על ידי

דילוג לתוכן