פילגוד, ליאב אברהם

בן יונה ואנשל לייב. נולד ביום כ"ט באייר תשל"ז (17.5.1977) בכרמיאל. בן בכור להוריו, אח בוגר לאיתן וליאת. ליאב למד בבית-הספר היסודי "אשכול" ובחטיבת הביניים "הורוביץ" בכרמיאל והמשיך לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. מדריכו בבית-הספר הטכני סיפר: "מהרגע שהכרתי אותו פער הגילאים בינינו כמו נשכח לו. ליאב היה חניך למופת, דוגמה לחניכים ולמפקדים. תמיד הלך מסודר ומצוחצח, היה מלא מרץ ושמחת חיים. כל מטלה התנדב לבצע, תמיד היה ראשון ותמיד שאף גבוה, גבוה, למקומות שאחרים אף לא חלמו עליהם. ליאב הסתדר בכל מקום. הוא היה ילד שכל מפקד, אבא ואמא, אח או חבר, היו רוצים שיהיה להם". במכתב הערכה אישי לליאב, כתב מפקד הקורס: "כאשר ישנה עבודה, השונה מהשגרה והדורשת השקעה ומחשבה, אתה במקום. טוב לדעת שיש על מי לסמוך ועם מי לעבוד בעת ביצוע משימות מיוחדות". בראשית מרץ 1996 גויס ליאב לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב לחיל האוויר ונשלח לשרת בבסיס תל נוף כמכונאי מסוקים בטייסת. ליאב עבר קורס מכונאי מסוקים כבדים, כדי שיוכל להיות מכונאי מוטס. מתחילת דרכו בבסיס גילה מוטיבציה גבוהה ביותר ומפקדו, שנדהם מהתאקלמותו המהירה של ליאב, מיטיב לתארו כשהוא מספר על פגישתם הראשונה: "אני מביט בחייל החדש ורואה חייל שמראהו החיצוני מרשים מאוד. חייל גבוה, בעל חיוך ומבט מיוחד. מרגע לחיצת היד החזקה נכנס החייל ללבי ורציתי מאוד בטובתו. הושבתי את ליאב במשרדי, לצורך שיחת היכרות והסבר על שיגרת העבודה בטייסת. שיחה זו היתה קצרה מאוד, מפני שהרגשתי שאין צורך בשיחה רשמית. יצאתי עם החייל לסיור בכל נקודות העבודה בטייסת, בסיור זה אנו לומדים מהר מאוד להכיר אחד את השני. בכל שלבי השיחה ציין ליאב את הצורך שלו להתקדם מהר מאוד לתפקיד המקסימלי שאליו אפשר להגיע. לרגע אני חושב לעצמי, אמנם הגיע אלינו חייל אחד, אבל חייל שמשדר רצון ויכולת שיש באפשרותו להיות טוב יותר אפילו משלושה. אני מרגיע את ליאב ומנסה להציג בפניו גם את הדברים השליליים בטייסת, אך את ליאב זה בכלל לא מפחיד ומה שמוזר אף יותר, זה, שככל שאני מסביר לו כמה קשה העבודה, זה רק מצית בו מבער ומוסיף לו מוטיבציה. מיד לאחר הסיור הרגשתי שאני מכיר את ליאב כבר הרבה זמן והשיחות שהיו לנו ביחד גלשו לעניינים אישיים ביותר. לאחר שבוע של התאקלמות, שלחתי את ליאב לליין א', מפני שהרגשתי שהוא מוכן לתחילת עבודתו בטייסת". ואכן, לאחר ימים אחדים עלה ליאב לטיסה המבצעית הראשונה והאחרונה שלו…" ביום י"א בניסן תשנ"ו (31.3.1996) נפל ליאב בתאונת מסוק, שאירעה מערבית למצפה שלם. עמו נספו עוד שישה חיילים – רס"ן אייל גלר, סרן עופר שוורץ, רס"ב דוד וייצמן, סמל גיא שפיר, רב"ט דורון עזרא ורב"ט ענבל טווסי. ליאב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב הניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "מיום הגיעו לטייסת ועד לנפילתו, התבלט ליאב בשאיפתו לשלמות וברצונו העז להיות ראש וראשון בכל תפקידיו. "ליאב הצהיר על רצונו להיות מכונאי מוטס בבוא העת ובטוחני שהיה מצליח בכך".