פוגל, עמנואל (מוניה)

עמנואל, בן גולדה ונחום יצחק, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בעיר ויז'ניצה – בוקובינה, רומניה. בעודו ילד, חווה על בשרו את השואה כאשר נשלח למחנות הריכוז בטרנסניסטריה, מקום בו אבדו בני משפחתו. בתום המלחמה נשלח לבית יתומים בשם "טריאן" ברומניה. מוניה הגיע לארץ-ישראל במסגרת עליית-הנוער בשלהי תש"ד, ונשלח עם חבריו לעלייה ל"משק הפועלות" שבפתח תקווה. מנהלת בית-הספר של אותם ימים מתארת אותו כ"ילד זקן, ללא אמונה באנשים ובסביבה". תוך זמן קצר, התערה היטב בחברת הילדים, למד את השפה, הירבה לכתוב לעלון בית-הספר ברוח אופטימית להפליא. בחיבוריו אלה, הוא מכנה את מדינתו החדשה בשם "אמא" ולה הוא מספר עד כמה קשה היה לו להסתגל לחיים החדשים והמסודרים במולדת. אולם, לדבריו, עברה עליו תקופה זו בשמחה, כי "איננו מנוצל יותר על-ידי אחרים, והוא לומד ועובד וחי בזכות עצמו בחברה בה בחר". בתקופת מלחמת-העצמאות, לפני הקמת מדינת ישראל, יצא גרעין "היוגבים" – להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ גזר. עם סיום ההכשרה, צורפו הבחורים לגדוד החמישי של חטיבת "הראל". עמנואל השתתף בקרבות רבים בהם לחם הגדוד, עד אשר ביום ג' באייר תש"ח (12.5.1948) נפל עם כמה מחבריו בקרבות מבצע "מכבי" כאשר הערבים כבשו את משלט 8 מצפון לשער הגיא. הובא למנוחות בקבר אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.