סלאמה, רוג’ה

בנם הבכור של נאדרה וגאודת. נולד ביום 20.1.1978 בבית החולים "הדסה" שבירושלים. עד גיל חמש גדל בירושלים, שם שירת אביו כשוטר במשטרת ישראל. בשנת 1983 עברה המשפחה להתגורר בכפר טורעאן ושם נולדו אחיו של רוג'ה – רוזנה ואליאס. כתינוק היה רוג'ה ביישן וחייכן. הוא הפך לילד בוגר שיודע היטב מה רצונו ולאן פניו מועדות. אהוב היה על בני משפחתו והיה מוכן לעשות הכול למענם. נדיבותו וטוב לבו הנדירים עוררו הערצה בקרב סובביו, ואחיו ראה בו מודל לחיקוי. במשפחה המורחבת התפרסם רוג'ה כמפשר המשפחתי אשר יישב סכסוכים באופן מוצנע ודיסקרטי – משכין שלום אמיתי היה. רוג'ה התחנך בכפרו טורעאן – בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון. הוא המשיך ללימודי מכונאות רכב, ובד בבד השתתף בקורס חובשים והתנדב במגן דוד אדום. נוסף על כל אלה, מצא גם זמן לעבוד כצבע בחברה קבלנית. חלום הילדות של רוג'ה, מאז שהיה רך בשנים וראה את אביו השוטר, היה להיות לובש מדים. כדי להגשים את חלומו נסע באחד הימים ללשכת הגיוס שבטבריה, ונרשם כמתנדב לשירות סדיר. ב-6.12.1998 התגייס רוג'ה לצה"ל, לחיל הרגלים, והיה ללובש מדים. בסיום הטירונות הופנה לגדוד הסיור המדברי, לשם שאף להגיע בעקבות כמה מחבריו שכבר שירתו בגדוד. ביחידה המשיך להיות "ילד טוב ירושלים", בדיוק כמו המקום שנולד בו. היו לו חברים רבים שאהבו והעריכו אותו. רוג'ה אהב מאוד לבלות עם חבריו בטיולים, בשחייה ובדיג, ולשמוע מוזיקה מודרנית. חדרו היה גדוש בתקליטורים וברשותו היו שתי מערכות סטראו. בידיו הטובות ובזכות כישרונו הטכני תיקן מכשירים חשמליים, והשקיע הרבה מזמנו הפנוי בפירוק ובהרכבה של מכשירים ומכונות. במהלך חייו יצא רוג'ה פעמיים לחו"ל. טיול אחד ערך עם חברים למצרים; נסיעתו השנייה הייתה לאירלנד, לשם נסע עם אחותו כדי לבקר את סבא וסבתא מצד אמו שהתגוררו במקום. רוג'ה היה בחור שמח, תמיד חייך לחיים וקיבל את החיים באהבה רבה. אלא שהחיים שכחו להחזיר לו חיוך. ב-5.2.2001, יום הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, היה יום של תעסוקה מבצעית קשה וארוכה בגזרת עזה. בשעות הצהריים יצאו הלוחמים להפסקה במסוף רפיח כדי לממש את זכותם להצביע. לאחר ההצבעה התנדב רוג'ה למשימה של אבטחת רכב הנדסה שפעל בציר פילדלפי, ליד מוצב "תרמית" שבגבול ישראל-מצרים, סמוך לרפיח. רוג'ה שהה בתוך נגמ"חון ותצפת על הציר. בהרימו את הראש, השיג אותו כדור של צלף פלסטיני והרגו במקום. רוג'ה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של העדה הנוצרית שבכפר טורעאן. המונים ליוו אותו בדרכו האחרונה – משפחתו, בני העדה, החברים, קרובים, וחבריו ליחידה שאף כתבו שיר לזכרו. אחותו נפרדה ממנו בשיר מרגש שכתבה. רוג'ה השאיר אחריו הורים, אחות בת שמונה-עשרה ואח בן אחת-עשרה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במהלך ימי האבל קיבלה המשפחה מכתבי תנחומים ומברקים רבים. קהל מבקרים גדול פקד את בית האבלים. בעת ביקור הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, אמרה לו האחות רוזנה: "אחי הלך הלאה ועלה לשמים, אבל אתה חייב לעבוד חזק כדי להשיג את השלום, להביא שלום ושלווה לעם ולמדינה." גם נשיא המדינה משה קצב הגיע לנחם את בני המשפחה ולחזק את ידיהם. במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, סגן-אלוף ויקטור סודאי: "רוג'יה אבטח פעילות של כוחות הנדסה עת נפגע מירי מכיוון רפיח. רוג'יה שירת בגדוד הסיור המדברי כשנתיים וחודשיים, הוכשר כלוחם וכצלף חיל רגלים, ובחמשת החודשים האחרונים ביצע תעסוקה בגזרת רפיח. רוג'יה היה חייל אחראי ובעל משמעת עצמית אשר השקיע רבות בתפקידו והיה אהוד בקרב מפקדיו וחבריו לפלוגה. הוא היווה דוגמה ומופת בעבור חבריו לפלוגה ולגדוד. נפילתו של רוג'יה כלוחם נוצרי וכחייל בצבא ההגנה לישראל, היא מכה איומה וכואבת לגדוד ולמדינת ישראל. מי ייתן ולא תדעו עוד צער."