סילוק, יוסף

בן מרים ושלום, נולד ביום כ' בכסלו תשכ"ג (17.12.1962), להורים יוצאי מרוקו שעלו לארץ בשנת 1954 והיו בין מקימי מושב דישון שבגליל העליון. יוסף למד בבית-הספר היסודי במושב. מנהל בית- הספר זוכר אותו כ"שקט, ביישן, מנומס, חברותי ומוכן לעזור לזולת. רחש כבוד למוריו ועשה כל מאמץ להצליח בלימודיו. תמיד השרה אווירה נוחה על סביבתו הן בכיתה והן במשחקיו עם חברים ללימודים". ואילו מורתו, מאותו בית-ספר, זוכרת לטובה את התנהגותו המופתית והמנומסת, כיצד היה ראשון להתנדב בכל מקרה שהייתה נדרשת עזרה, ואת מידת אהבת הזולת שהייתה נטועה בו. יוסף המשיך ללמוד שנה בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל", וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי "חוות השומר" אילניה, במסגרת פנימיתית. חברו ללימודים בפנימייה עומד על סבלנותו וסובלנותו, כיצד היה מוכן ל"ספוג" הרבה רק כדי להשכין שלום בין החברים, וכיצד חילק כששב לפנימייה מחופשת שבת, את כל המטעמים ותפוחי העץ שהביא מביתו במושב בין כל החברים. יוסי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1980. תחילה הוא הוצב בחיל-האוויר, ולאחר שסיים קורס מכונאי-מטוסים שובץ כמכונאי מטוסי סילון. רוחו הסוערת לא מצאה לה סיפוק בתפקיד זה, ולכן דרש לעבור ליחידה לוחמת. יוסף הועבר לחיל-הקשר, הוכשר לשמש אלחוטן ומצא את מקומו בקו הראשון. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, עלה יוסף עם יחידתו ללבנון. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), נפל רב-טוראי יוסף בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות האזרחי במושב דישון. הוא השאיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "יוסי היה אהוב על כל חבריו ומפקדיו, והיה ידוע ביחידה כחייל מצטיין שביצע כל משימה שהוטלה עליו בלא דופי במסירות ובחריצות. שאיפתו של יוסי הייתה להתקדם במסלול התפקידים והדרגות בצה"ל"