סולומון, עופר

בנם בכורם של דיאנה וניסים. נולד ביום כ"ח בכסלו תשכ"ה (3.12.1964) בקרית-שמונה. בילדותו עברה המשפחה שומרת המסורת להתגורר באור-עקיבא ושם החל עופר את לימודיו. תחילה למד בבית-הספר הממלכתי על-שם שרת ומשם עבר לבית-הספר הממלכתי-דתי "עציון". עופר היה תלמיד נבון וכשרוני. סקרנותו לא ידעה גבול ושאיפתו לרכוש ידע והשכלה בכל התחומים הפליאה רבים. עם המעבר לאור-עקיבא התעוררה אצל עופר האהבה הגדולה לים הסמוך – חוף קיסריה. אהבה זו הביאה אותו אל בית-הספר לקציני ים בעכו. למרות הקשיים בבית-הספר ובבית (הוריו נפרדו) סיים עופר בהצלחה את לימודיו במחזור כ"ח. הוא היה בעל כושר גופני מעולה, נטל חלק בריצות מרתון ואף ייצג את בית-הספר בתחרויות אתלטיקה. עם כל אהבתו לספורט מצא לו גם זמן לקרוא ספרים בנושאים שונים. חבריו בבית-הספר ציינוהו כאדם שלבו פתוח לזולת והמוכן להושיט יד ולהטות שכם בכל עת. הוא שימש לרבים דוגמה כיצד לטפל בבעיות, לפעול לפי שיקול דעת ולקבוע סדר עדיפויות נכון. אחד המדריכים תאר כיצד נהג עופר להלך על סיפון האוניה המתנדנדת ועל גלי הים: "הליכתו היתה הליכה בוטחת, כאילו היה למוד נסיון וימאי ותיק". בעת העגינה בנמלים זרים, במסגרת מסעות הלימוד, היה עופר ממהר לקנות מתנות ומזכרות קודם כל לבני משפחתו, שאותם אהב מאוד, ורק אחר-כך משהרגיש שמילא את חובתו דאג לצרכיו האישיים. עופר התגייס לצה"ל בחודש אוגוסט 1983. תחילה חשב להתנדב לצנחנים, אך לבסוף הוצב לחיל-הים, ולאחר הטירונות היה לנשק על ספינת "דבור" של חיל-הים באשדוד. יחד עם חבריו לנשק עסק במשימות הביטחון השוטף ובהגנה על גבולה הימי של ישראל. בחופשות נהג לספר לבני משפחתו, בלשון ציורית ומעניינת, על חוויותיו. ביום א' בשבט תשמ"ד (5.1.1984) הודיעו שלטונות הצבא למשפחה על היעלמו של עופר. עברו ימים, אך החיפושים אחריו לא נשאו פרי וגורלו לא נודע עד היום. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לזכרו הוקמה מצבת זיכרון בחלקת הנעדרים שמקום קבורתם לא נודע בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. ביום השנה להיעלמו נערך בבית-הספר לקציני ים בעכו טקס אזכרה, ובו הוכרז על הקמת קרן פרסים על-שמו לחיבורים בנושאי ים. בית-הספר הוציא חוברת לזכרו ובה דברי חברים ומדריכים לדמותו של עופר. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע