סאלח, רפאל (רפי)

בן מלכה (ג'ורג'יה) ושלמה. נולד בשנת תש"ז (1947) בעיראק. עלה לארץ עם בני משפחתו בשנת 1951 והם עברו להתגורר בעפולה. רפי גדל והתחנך כל שנותיו בעפולה. הוא למד בבית-הספר היסודי הדתי 'אהל מאיר' והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש בן גוריון. במאי 1966 גויס רפי לצה"ל ושובץ בחיל-ההנדסה. הוא שירת בהנדסה קרבית ובכך הגשים את מישאלתו, לשרת ביחידה קרבית. בתצלומים מאותם ימים אפשר לראות חייל טירון עם כומתה של החיל ואת האושר שבעיניו, ששיקף את גאוות היחידה שפעמה בו. ביחידתו העריכו את אופיו הנוח, ואת יחסי החברות והריעות שקיים. לאחר שחרורו מצה"ל, החל לעבוד במשרד התקשורת. עם השנים הכשיר את עצמו כטכנאי טלפונים בחברת בזק והוכיח את נאמנותו ויכולתו בעבודה. בתקופה זו נשא לאישה את יפה והקים משפחה חמה ואוהבת. הוא המשיך לשרת במילואים ביחידתו, עבר עם חבריו את מלחמות ששת-הימים, יום-הכיפורים ולבנון. במשך השנים התרחבה המשפחה ונולדו חמישה ילדים – רונית, לילי, אלי, כרמית ושאולי. רפי אהב מוזיקה, היה אדם תוסס, בעל נפש צעירה וחיוך תמידי על פניו. היו לו אוספים שונים, מטבעות ושטרות ישנים ובקבוקי שתייה חריפה. הוא היה אופטימי מאוד וחי באהבה ושלווה בחיק משפחתו האהובה. ביום כ"ה באייר תשמ"ח (11.5.1988) נפל בעת שירותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו אישה, שלוש בנות ושני בנים, הורים, שלושה אחים – ששון, מאיר ועובדיה ושלוש אחיות – יפה, שרה וכרמלה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "רפאל ייזכר על-ידי מפקדיו וחבריו כאדם פתוח, נדיב וצנוע. היה אהוד על כולנו. זכרו לא ימוש מתוכנו…" מנהל יש"מ בזק כתב: "רפי היה דוגמה ומופת. הוא הגן בלהט רב על מקום עבודתו ועל חבריו לעבודה. אף פעם לא דרש לעצמו ועזר לכל מי שפנה אליו. זו אבידה גדולה למשפחה, וגם למשפחת חברת 'בזק'. קשה יהיה למלא את החלל שנוצר. אנחנו ננצור את זכרו בלבנו".