נבו, דוד
בן יצחק ורבקה. נולד ביום י' בטבת ת"ש 22.12.1939)) בקבוצת גבת. משהגיע לגיל הלימודים למד בבית-הספר היסודי שבקבוצה ובתיכון שבקבוצת יפעת. היה בעל אמביציה חזקה להצליח בכל מה שעסק. היה תלמיד טוב בלי שיתאמץ. היתה לו יכולת עצומה של ריכוז ורצון לדעת יותר ויותר. את כל מה שעשה עשה בשקט ובדרכו שלו לפי עקרונותיו הפנימיים. היתה הרגשה לגביו שתמיד ידע מה רצונו ולאן הוא מכוון את עצמו. עצמה פנימית הקרינה על סביבותיה מתוכו ודרך זו הובילה אותו מחוץ לקיבוץ. היה חבר קבוצת יפעת. בנובמבר 1958 גויס לצה"ל ושירת בחיל האויר. עבר קורס טיס והיה טייס קרבי. בחיים אלה שבהם שירת במשך תשע שנים ראה את קידומו והתפתחותו – ואולי את תמצית חייו. היו לו תכניות על המשך לימודיו בטכניון העברי בחיפה. דוד מילא תפקיד של סגן מפקד בכיר התבלט גם בזכות יכולתו להחדיר בטחון בסובבים אותו וגם משום שהיווה דוגמא אישית במעשיו ובהתנהגותו. ביום י"ח במרחשון תשכ"ח 21.11.1967)) רצה הגורל שדוד ישתתף עם מטוסו בתקרית שבאיזור אום-שורט שממזרח לירדן, לאחר שהירדנים פתחו באש על כוחות צה"ל שהיו בקרבת מקום. תקרית זו היתה חמורה בהיקפה מאז תום מלחמת ששת הימים ובו השתתף חיל האויר הישראלי. באחת הגיחות שביצע דוד מתוך מטרה לשתק את מקורות האש הירדנית, נפגע מטוסו ולא היתה לו ברירה אלא לנטוש אותו ולצנוח בשטח האויב ושם מצא את מותו. הניח אשה ושני בנים. לאחר שגופתו הוחזרה הובא למנוחת-עולמים בקבוצת יפעת. בחוברת של המועצה האיזורית "קישון" נכתבו דברים לדמותו והובא מעזבונו. בספר "בדרכם" של איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו הובאו דברים עליו ומשלו. קבוצתו הוציאה חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בכרד ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו
