מסיקה, שמעון

בן ויקטור ז"ל ושמחה. נולד ביום כ' בחשון תשי"ח (14.11.1957) במושב בן-זכאי שליד יבנה. כשהיה בן עשר, נפטר האב פתאום, והמשפחה, בת שבעת הילדים, נותרה ללא דואג ותומך. שמעון היה הבן הבכור, ועליו רבצה בשנים הקרובות האחריות לקיום המשפחה והדאגה למשק הקטן שהיה למשפחה במושב. שמעון למד שמונה שנים בבית-הספר היסודי שבמושב בן-זכאי ושנה אחת בבית-הספר המקצועי 'אורט' במגמה של נגרות. לאחר- מכן נאלץ, בתוקף הנסיבות, לצאת לעבודה. אחרי חיפושים רבים הצליח להסתדר בבית-חרושת לעיבוד עורות ביבנה. הוא נקלט יפה במקצוע החדש ואת כל שכרו הביא לאמו האלמנה, כדי שתקיים את המשפחה בכבוד. על-אף דאגות הפרנסה השתדל שמעון שלא להדיר את עצמו מהנאות החיים. בייחוד היתה חביבה עליו הפעילות הספורטיבית. במסגרת המתנ"ס של יבנה היה חבר בחוג לקראטה והפיק הנאה מרובה מענף-ספורט זה. ב'עיר הנוער' השתתף בהופעת קראטה לפני קהל רב וקיבל תעודה על זכייתו בפרס השלישי. גם בבית נהג לבדר את אחיו ואחיותיו, כשהם משמשים לו 'יריבים' בענף-ספורט זה. שמעון אהב גם מוסיקה, רכש תקליטים והאזין לזמרת הכוכבים האהובים עליו. עוד בבית-הספר צוין שמעון כילד טוב וממושמע. בבגרותו רכש את ידידותם של חברים רבים, והם ידעו להעריך את רוחב-לבו ואת עליזותו. שמעון גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1975. הוא הושם תחילה לחיל-השריון ולאחר-מכן לחיל-הקשר. היה חייל טוב וממושמע – רק בקשה אחת היתה לו: להיות קרוב לבית כדי לסעוד את אמו, שהתגוררה עם בת צעירה בבית מרוחק ממרכז המושב, דבר שעורר את פחדיה בלילות. ואמנם, צה"ל נענה לו, במידת-האפשר בעניין זה. גם את שכרו המעט שקיבל בצבא חילק שמעון עם אמו. ביום כ"ה בשבט תשל"ז (13.2.1977) נפל שמעון בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים באדמת המושב בן-זכאי. השאיר אחריו אם, חמש אחיות ואח. מפקדו של שמעון כתב לאם השכולה: "בנך שירת ביחידתי כשנה ומילא את תפקידו במסירות ובנאמנות. היה אהוד על כל חבריו. כמו-כן היה חייל ממושמע ושקט".