מנדל, יעקב-מנחם

בנם-יחידם של משה ובלהה. נולד בי"ט במרחשון תש"י (11.11.1949) בפרדס-חנה. הוא נקרא על שם סבו מצד אביו שנספה בשואה, ועל שם סבו מצד אמו שהיה ממייסדי פרדס-חנה. ילדותו עברה עליו במושבה וארבע שנים למד בבית-הספר היסודי-דתי שבמקום. הכל הכירוהו כילד עירני ומרצני, המוכן תמיד להיות ראש וראשון בביצוע שליחויות שונות. כשמלאו לו עשר שנים עקרה המשפחה לבני-ברק כי ראתה בעיר זו מקום מתאים לחנך ברוח ישראל-סבא את יעקב-מנחם, או את "יעקי" כפי שנקרא בפי כל יודעיו. יעקי סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "מעלות" בבני-ברק כחניך המחלקה התורנית. לאחר סיום לימודיו הצטרף לתנועת הנוער החרדית "עזרא" ובמסגרתה חשב לצאת להגשמת הרעיון של "תורה ועבודה". ארבע שנים למד בבית-הספר התיכון לתורה ולמלאכה שבכפר חב"ד. לתקופה זו היה חלק נכבד בעיצוב דמותו כפי שנתגלתה אחרי כן, כשהיה בגרעין ובמשק. יעקב התרשם מתורת חב"ד ודיבר בהערכה על ה"רבי". אף על פי שהשקיע זמן רב בתורה ובעבודה, לא נפקד מקומו גם ממגרש הכדורגל וליד שולחנות הפינג-פונג. כהכנה לקראת חיי הצבא התאמן בריצות ארוכות ובהרמת משקולות, כדי להתחשל ולהתחסן. הוא התגייס עם הגרעין בסוף יולי 1967 והצטרף לנח"ל. לאחר הטירונות עבר יעקי קורס חבלה והיה חבלן מצטיין ואחראי. במסגרת הנח"ל הגיע יעקי לקבוצת מודיעין. תוך זמן קצר נתחבב עליו המקום ונראה היה שגמר אומר להתמסר כולו לעבודת האדמה. במרץ ובמסירות ללא גבול עסק בחריש ובהכשרת הקרקע ולא הפסיק עד אשר באו לאסוף אותו. לא אחת הגיע אחרון לארוחת הערב, מלוכלך ומזיע, כי נשאר לעבוד שעות מרובות יותר מהדרוש. על אף עבודתו הקשה והמרובה נשאר נאמן למצוות קונו והיה מקפיד על קלה כחמורה. יעקי היה מעורה בחיי החברה וחבריו הרבים זוכרים את חוש ההומור שלו, את חיוכו הטוב ועיניו הפיקחיות והנבונות, הנשקפות מבעד למשקפיים. כאשר נקרא לתעסוקה מבצעית יצא עם פלוגתו לאזור נאות-הכיכר שבערבה. בכ"ב באלול תשכ"ט (5.9.1969), נפל יעקב-מנחם עם שניים מחבריו, בעת מילוי תפקידו, בעלות רכבם על מוקש. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקדו כתב במכתב התנחומים למשפחה: "בנכם היה אחד מעמודי-התווך בפלוגה בה שירת. מסירותו, דבקותו במשימה והרצון להצליח, העמידוהו בקו הראשון של הלוחמים ביחידה. מסירותו לחבריו בעת קושי ועזרתו להם בחיים היום-יומיים, זכו להערכת חבריו ומפקדיו כאחד". חבריו לפלוגה הקימו מאבני המקום ומשרידי הזחל"ם השרוף יד לזכרו ולזכר חבריו שנפלו יחד עמו, בתחילת דרך הפטרולים אותה עברו בדרכם האחרונה; הוריו תרמו לזכרו "תיבה" לקריאת התורה לבית-הכנסת בו עלה לראשונה לתורה; כתבה לזכרו נתפרסמה בעתון "שערים;" קורות חייו ורשימות הוריו, קרוביו וחבריו כונסו בספר שיצא לאור לזכרו, בשם "יעקי".