מלמד, יוסף (יוסקה)

בן שרה וחיים-נתן, נולד ביום ו' בתמוז תרפ"ו (18.6.1926) בתל- אביב. הוא למד בבית-הספר "תחכמוני", סיים בית-ספר למלאכה של "המזרחי" והיה מסגר-חרט במקצועו. מגיל 14 התחיל את פעילותו ב"הגנה", תחילה בשורות הגדנ"ע, ומאז ועד ליומו האחרון היו חייו קודש לשירות הביטחון. עבודתו ב"הגנה" היתה בעיניו העיקר וכל השאר טפל. היה כבן 15 בסיימו קורס מ"כים בשפיה, ואחרי שנת שירות חזר לתל-אביב ועבד ב"לפיד". עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה הצליח להערים על הוועדה המגייסת ולהופיע כמבוגר מגילו האמיתי, והוא אז רק בן 16. הוא התגייס למשטרת היישובים העבריים בעמק יזרעאל ושירת שם כמדריך. זמן-מה היה גם המפקד האחראי של בן שמן. אחרי שחרורו שב העירה ונתקבל לעבודה בבית-החרושת "לפיד" ובו בזמן המשיך בפעולתו הערה ב"הגנה". זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת-העצמאות נשלח לקורס מ"מים בחי"ש תל-אביב ועם סיום הקורס צורף לגדוד בחטיבת "גבעתי" ולפיקודו נמסרה מחלקה של אנשי גח"ל (גיוס חוץ- לארץ). מעודד היה לראות – מעיד עליו חברו לפלוגה – כיצד נטל יוסקה את אנשיו, שאיש מהם לא דיבר עברית, שהתקבצו מכל פינות העולם, ועיצב אותם לחיילים למופת. כל היום היה מתרוצץ על פני מגרש-האימונים, מתלהב, גוער, מסביר וחוזר ומסביר באידיש הרצוצה שלו, אך בתום האימונים היה חוזר שוב להיות יוסקה השקט, הנוח, הלבבי, החבר לכל. יוסף הצטיין באחריות ובמסירות ללא גבול ונודע כאחד הקצינים הטובים בפלוגה. אנשיו כיבדוהו וחיבבוהו והלכו אחריו בקרב בעיניים עצומות. "אבא יוסקה" – קראו לו. הוא השתתף בפעולות לטיהור הדרום, נלחם בקרב הגדול של אשדוד ומיד עם היכנס ההפוגה הראשונה לתוקפה נשלח עם מחלקתו לנגבה. עם התחלת קרבות "עשרת הימים" נמצא עדיין בנגבה והשתתף בהדיפת ההתקפות על הנקודה. יוסף הספיק עוד להשתתף בהתקפה על הכפר עיראק-סואידן הסמוך ואחרי כיבושו חזר לנגבה והשתתף בקרב הגדול עליה. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), בהיותו באחת מעמדות-המגן, נפגע מפגז האויב ונפל במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר טוביה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.