מלכה, יוסף

יוסף, בן רחל ושמעון, נולד בשנת תרצ"ח (1938) ברבט שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ז (1956). בגלל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה נאלץ יוסף להתחיל לעבוד בגיל צעיר ובכך לתרום את חלקו לפרנסת המשפחה. יוסף עבד בחנות תכשיטים בעיר הולדתו ולמד את מקצוע הצורפות. לאחר עלייתה ארצה השתקעה המשפחה תחילה במושב עזתה וכעבור שנים אחדות עקרה את מגוריה לעיירת הפיתוח נתיבות. יוסף גויס לצה"ל בסוף מאי 1961 והוצב לנח"ל. הוא עבר בהצלחה אימון בסיסי שלב ב' ביחידת נח"ל ולאחר תקופה של שירות ביחידתו, שוחרר. יוסף הוצב לשירות מילואים בחיל ההנדסה ובחיל זה סיים קורס פלסים וכאשר הועבר לחיל התותחנים השתלם שם בקורס רגמי מרגמות 120 מ"מ ובקורס רגמי מכמ"ת. הוא היה נקרא לשירות מילואים פעיל מדי שנה בשנה, והשתתף גם במלחמת ששת הימים. "אות מלחמת ששת הימים" הוענק לו על השתתפותו בה. יוסף היה בעל למופת לאשתו לאה, ואת ארבעת ילדיו – שלושה בנים ובת אחת – אהב אהבת נפש, דאג להם ועשה למענם ככל יכולתו. עם זאת היה קשור מאוד אל הוריו, שגרו אף הם בנתיבות והיה מבקר אצלם בכל הזדמנות. את פרנסתו מצא יוסף בעבודה בחברת "יהלומי עטרה" בנתיבות. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) נפגע ונהרג בהפגזה ארטילרית של האויב ליד בלוזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתיבות. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף ז"ל היה חבר נאמן ואהוב מאוד על חבריו ועל מפקדיו, עשה כל הנדרש ממנו, ואף למעלה מזה". כן ציין המפקד את העובדה, שיוסף הרבה לספר על געגועיו ואהבתו הרבה למשפחתו. את מכתבו סיים במלים: "אנו, כמוכם, לא נשכח אותו". להנצחת זכרו תרמה משפחתו ספר תורה לבית כנסת בנתיבות