מירוב (וינברג), דניאל

בן אירנה ובוריס. נולד בניו יורק שבארצות-הברית ביום א' באדר תשל"ט (28.2.1979). אח לאלי, רותי ויוליה. בהיותו בן שלוש עלתה משפחתו לארץ והתיישבה ברחובות. ילד שובב שלמד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "תחכמוני" ברחובות, המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים בישיבה התיכונית "נחלים", ובכתה י' עבר לבית-הספר הדתי 'ישורון' במקווה ישראל בחולון, שם התבלט בזכות תפיסתו המהירה והצטיין במיוחד בלימודי המתמטיקה, הביולוגיה והגמרא. תחביביו המרכזיים של דניאל היו כדורגל וריקודים, ובשניהם הגיע לדרגת שלמות גבוהה. בשנים אלה הפך לנושא הערצה ולמרכז חברתי של קבוצות רבות ומגוונות של בני נוער בני גילו וצעירים יותר. למרות שלא למד ברחובות היה דניאל למנהיג טבעי של קבוצת חברים גדולה בעיר. בשנים אלה היה מלא שמחת חיים, הקרין ביטחון עצמי רב, התבדח וצחק עם חבריו וחברותיו הרבים ורקד בכל המסיבות והמועדונים ברחבי הארץ. דניאל ביקש לתרום ולשרת ביחידה קרבית ובשלהי חודש יולי 1997 התגייס לצה"ל לחטיבת "גולני". מסיבות בריאותיות הועבר לחיל-האוויר וסיים קורס מש"קי תחזוקה. בנובמבר 1997 הוצב בבסיס חיל-האוויר בתל נוף, שם שירת בטייסת המפקדה בתפקיד מש"ק אפסנאות. דניאל השתלב במהירות בסביבה החדשה ורכש חברים. הוא אהב את המקום ואת תפקידו, הרבה לחייך ובלט בנכונותו לעזור לסובבים אותו בכל עת. דניאל קיווה ללמוד מחשבים עוד בתקופת שירותו, אך לא הספיק. ביום כ"ו בטבת תשנ"ח (23.1.1998) נפל דניאל בעת מילוי תפקידו. בן תשע-עשרה היה בנופלו. דניאל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר הורים, אח ושתי אחיות. משפחתו הנציחה את זיכרו בהקמת גינה ציבורית על שמו ברחובות. הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה: "דניאל שירת כמש"ק אפסנאות, במפקדת בסיס חיל-האוויר תל נוף, ותואר על-ידי מפקדיו כחייל ממושמע, שנכון היה תמיד להירתם לכל משימה ובלט בחיוכו ובחוש הומור מיוחד. דניאל היה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד." חברתו, מירב, כתבה: "מהיום שהכרתי אותך ידעתי שאתה מיוחד… היית אדם כל כך איכפתי, דואג, מתחשב ואוהב… אתה, שכל הזמן רקדת, ושמחת ועשית שטויות והתפרעת ונהנית מכל רגע שעבר עליך בחיים. אתה שתמיד היית יוצא מן הכלל ושובר את כל החוקים שקיימים. אתה, שתמיד מצאת לעצמך דרך משלך ללכת בה, דרך מיוחדת ומקורית ועשית כל מה שאתה רוצה בצורה הטובה ביותר." אחיו כתבו: "אח שלנו יקר, לאן נעלמת פתאום? רק אתמול היית פה איתנו, עם חיוך גדול וצחוק. ולפתע, נשאר רק חלל והרבה זיכרונות ותמונות. ועכשיו לפני שאנחנו נפרדים, אנחנו רוצים שתדע כמה אנחנו צריכים אותך פה איתנו, וכמה כולנו אוהבים אותך ואהבנו תמיד."