מימון, רמי

בן ויקטור ורבקה. נולד ביום כ"ב באב תשי"ג (3.8.1953) בכפר- סבא. למד בבית-הספר היסודי ע"ש ח. נ. ביאליק שבנתניה. אחרי- כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' שבנתניה במגמה של מכונאות-ימית. רמי היה תלמיד חרוץ וממושמע והצטיין במיוחד בבנייה ובתיקון של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה. בזכות כישרונו המיוחד ואהבתו למקצועו הצליח לתקן כמעט כל מכשיר שנפל לידיו. לא היה תחום במכניקה או בחשמל שלא התמצא בו. כשנתקל במכשיר שלא ניתן היה להשיג חלקי-חילוף לתיקונו, ייצר בעצמו את החלקים הדרושים לו לצורך התיקון. רמי היה חובב- ספורט והקדיש שעות רבות מזמנו הפנוי לאימונים. הוא היה דמות מוכרת בעיר-מגוריו, נתניה, התחבב על כולם, נהג לעזור לזולת ולקשור קשרי-ידידות עם בני-גילו. עם סיום לימודי המכונאות הימית מימש רמי את אהבתו למקצוע ויצא להפלגה לימודית, שנמשכה עד סמוך למועד גיוסו לצה"ל. רמי גויס לצה"ל בספטמבר 1972 והתנדב לחיל-הים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מכונאות-מנועים ימית, הוצב בבסיס חיל-הים בדרום הארץ בתפקיד מנוען-סיירת. רמי היה מכונאי מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. רמי השתדל לא להחמיץ הזדמנות כלשהי לביקור בבית והשתדל שלא להדאיג את הוריו. בחופשותיו נהג לעסוק בתחביביו משכבר הימים: תיקון מכשירים ומנועים ואימוני-ספורט. ביום כ"ד בשבט תשל"ה (4.2.1975) נפל רמי בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבנתניה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב להורים כתב מפקדו: "רמי היה מכונאי מעולה. יחד עמנו נלחם במלחמת יום- הכיפורים, ולא פעם, בזכות התושייה וכושר ההמצאה שלו המשיכה הספינה לבצע את משימותיה על-אף התקלות. לא רק בתחום המכונאות התמצא רמי; לא היה תחום בספינה אשר לא גילה בו בקיאות. רמי יכול לשמש דוגמה של חייל וימאי למופת". במלאות שלושים לפטירתו הודפס בעיתון המקומי של נתניה שיר לזכרו, שנכתב על-ידי ידידו, עובד שמעון: "תם יומך בלב החיים/שתקת, נפלת בקדושים/עזבתנו, וביום השלושים/כאן – הרעים אינם שוכחים./ רמי, רב התכונה קנאת כולם,/הן אתגר היית – אידיאל/של דמות עליון./ גבר של אמת וכנות חבר/תאר של יופי והדר מידות' – דוה עמוק בלב/וכמותך, רמי, אין תמורות ונחמות/אף השמש מיעטה מלהיות לך/נר תמיד". הוריו של רמי הנציחו את זכרו בחנות לבגדי-ילדים שהקימו בנתניה, שנתיים לאחר מותו. החנות נקראת על שמו, וסמלה – כסמל היחידה שבה שירת.