מיכאלי, יורם (יצחק)

בן גלדיס וגדעון (חנניה). נולד ביום י"ד בתמוז תש"ל (18.7.1970) בנהריה, בן יחיד בקרב שלוש בנות. בגיל שלושה חודשים נתגלתה אצלו מחלת האסטמה ממנה סבל ובמשך שלושה חודשים אושפז בבית-חולים לעתים במצב קשה. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר ע"ש א"ד גורדון בבית ים, פרט לשנה אחת שבה למד בבית-הספר הממלכתי-הדתי 'תחכמוני'. את לימודיו התיכוניים החל בפנימיית 'מבואות ים' במכמורת, במגמת מכונאות כללית, אך הניתוק מן הבית הקשה עליו והוא סיים את לימודיו בתיכון 'אורט', במגמת מכונאות. במקביל ללימודיו התיאורטיים עבד עד גיוסו כמכונאי במוסך. יורם היה בחור יפה-תואר. הוא עסק בפעילות ספורטיבית בענפים שונים – שחייה, גלישה ורכיבה על אופנוע. היה חבר בחוג למוזיקה ובמסגרתו למד לפרוט על מנדולינה. נוסף לכך היה חבר בצופי ים ביפו, שם למד שיט ובמסגרת זו הפליג שבוע לקפריסין. הוא נודע בטוב לבו ובנכונותו הרבה לסייע לזולת. מעולם לא גילה חוסר סבלנות ותמיד היה נכון להקשיב ולעודד בשעת הצורך. חבריו מתארים אותו כמנהיג, ידיד טוב ורע נאמן, שאסף סביבו חברים רבים, הרבה להתבדח ולהתלוצץ והחיוך לא סר מפניו, על אף היותו ביישן וצנוע. יורם גילה חוש צדק מפותח, זעם על כל אי-צדק שנקרה בדרכו ופעל נמרצות לתקנו. טרם גיוסו עבר קד"צ וקיבל רישיון נהיגה במשאית. בשלהי אוגוסט 1988 גויס לשירות חובה בצה"ל ובתום הטירונות סופח ליחידת מודיעין ושימש כמש"ק רכב. יורם היה לחייל מצטיין והתעתד להצטרף אל שורות צבא הקבע ולהמשיך במסגרת זו את שירותו ביחידה. חודש לפני שחרורו, ביום ל' בסיוון תשנ"א (12.6.1991), נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת-דרכים שאירעה בכביש אשדוד תל אביב. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות – אליזבט, ורד וקרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יורם בלט בתכונותיו הטובות… איפיינו אותו במיוחד השקט והצניעות, תוך גילוי יוזמה ואכפתיות במילוי תפקידו". משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו והוריו הנציחו את זכרו בתרומות לבית-הכנסת.