מידן (דדון), יוסף

בן רוזט ומכלוף, נולד ביום י"ב באלול תשי"ד (10.9.1954) בעיר פורלרוטה במרוקו. יוסף עלה לארץ בשנת 1955 עם משפחתו. הם השתקעו בעיירת העולים שדרות. יוסף היה ילד טוב, ממושמע וחרוץ. הוא החל ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי "מעוז" בשדרות, ובאותו זמן גם למד אצל רב העיירה. הוא המשיך ולמד בבית-הספר התיכון המקיף בשדרות, היה מטובי התלמידים ובעיקר הצטיין במקצועות הריאליים. מכיוון שלא הייתה מגמה ריאלית בבית-הספר בשדרות, עשו הוריו מאמצים כבירים ושלחוהו לסיים את לימודיו בבית-הספר "תג'ר" באשקלון. גם כאן עמדו לו כשרונותיו ועקשנותו, והוא סיים את לימודיו בהצלחה. תוך כדי לימודיו, עסק יוסף בהדרכת נוער במסגרת בית הנוער בשדרות. יוסף גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1973, והתנדב לשרת בחיל-השריון. תוך כדי הטירונות, פרצה מלחמת יום הכיפורים ויוסף יחד עם שאר הטירונים, הועבר בחיפזון לסיני כדי לסייע בבלימת הכוחות המצריים. תקופה ארוכה לאחר תום המלחמה הוא שהה בסיני, עבר קורס מפקדי טנקים, קיבל דרגת סמל והומלץ על-ידי מפקדיו לצאת לקורס קצינים. יוסף סיים בהצלחה קורס קציני שריון וקורס קצינים, ושובץ בתפקיד חונך פלוגתי ביחידה המאמנת אנשי מילואים. מכאן הוא עבר לבית-הספר לקצינים כמדריך בקורס, ובתום שירות החובה חתם יוסף על שירות קבע בצה"ל. באותה תקופה הכיר יוסף את אשתו זהבה, שאף היא שירתה בקבע. לאחר תקופה של מגורים משותפים בבסיס צבאי, עבר הזוג להתגורר בקריית גת ושם נולד בנם אורן. יוסף היה אדם חם, בעל אוהב ואב מסור המעניק השראה שלווה וביטחון למשפחתו. יוסף המשיך לעלות בסולם הדרגות והתפקידים, שירת כמדריך בבית-הספר לשריון, ועם יחידות מבית-הספר נטל חלק במלחמת שלום הגליל. יוסף הועלה לדרגת רב-סרן, ותפקידו האחרון היה סגן מפקד גדוד. הוא היה אמור לצאת לבית-הספר לפיקוד ומטה ולהתמנות למפקד גדוד. ביום י"א בתמוז תשמ"ד (11.7.1984), נפל רב-סרן יוסף בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בשדרות. הוא הניח אחריו אשה ובן, הורים ושמונה אחים ואחיות