מזרחי, ליאור
בן מוניקה ויוסף. נולד ביום ט' בניסן תשל"ד (1.4.1974) בירושלים. כשהיה בן שלוש וחצי עבר ליאור להתגורר עם אמו בחיפה, שם למד בבית-הספר היסודי "ליאו בק" והמשיך בחטיבת הביניים "בסמת". לאחר שסיים את לימודיו בחטיבה עבר ליאור להתגורר במושבה מגדל עם אביו, שם סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "המרכז הטכנולוגי לנוער" בטבריה, במגמת חשמל. ליאור היה ילד נעים וחייכן, שאהב לשחק ולהשתובב עם חבריו ועם בני משפחתו. כשגדל והתבגר, המשיך ליאור להתבלט בנוכחותו, תמיד היה במוקד החברה, אהוב על הסובבים אותו בשל הכבוד שידע להעניק, נימוסיו וטוב לבו. חבריו של ליאור מספרים על חיוכו האופטימי, על עיניו המחייכות ועל שמחת החיים שהקרין סביבו. ליאור ידע להביע את אהבתו באופן כן ולתת מעצמו לכל הזקוק לה. לפני גיוסו עבד ליאור בחיפה ואף התנדב למשמר האזרחי בעיר. בספטמבר 1992 התגייס לצה"ל, לחיל המודיעין. ליאור השתלב מהר במסגרת הצבאית, הוא ראה בבסיס את ביתו השני ורכש במהלך שירותו חברים רבים. לליאור היה כשרון "ללכת בין הטיפות" והוא הצליח לבצע את המשימות שהוטלו עליו תוך שהוא מרצה את מפקדיו אך יחד עם זאת מתייחס בכבוד אל החיילים עליהם הוא מופקד. ביום העצמאות של שנת 1995 קיבל ליאור תעודת חייל מצטיין. סיפר מפקד היחידה בה שירת ליאור: "עם הגיעו למרחב גילינו בליאור את התכונות המייחדות אותו – טוב לב, ערנות והיגיון בריא ובייחוד אהבת הזולת – תכונות שאפיינו אותו עד יומו האחרון. הטלנו על ליאור משימות רבות, רבות מכפי גילו הצעיר, וידענו שיש על מי לסמוך. וליאור לא אכזב, במרץ ובשקדנות ביצע את כל משימותיו כשחיוך תמידי נסוך על שפתיו. ביצועיו הגבוהים, יכולתו האישית ומסירותו ללא סייג, הביאו אותנו להעניק לליאור תעודת הוקרה כחייל מצטיין ביום העצמאות האחרון וזו הבעת הערכתנו הצנועה על פועלו לקידום הבסיס". במהלך השירות פגש ליאור באתי. בין השניים נוצר קשר עמוק של אהבה וחברות, הם הרבו לבלות ביחד וליאור הפך בן בית במשפחתה של אתי. בחודש פברואר 1995 אובחנה בליאור מחלה קשה. הוא אושפז ועבר סדרה של טיפולים. במהלך הטיפולים הוכיח ליאור אומץ לב והקרין אופטימיות ותקווה, אך לאחר ארבעה חודשים של מאבק עז במחלה הוכרע ליאור ונפטר ביום י"ט בסיוון תשנ"ה (17.6.1995). בן עשרים ואחת היה במותו. ליאור נטמן בבית העלמין במושבה מגדל. השאיר אחריו הורים וחברה. כתבה חברה על ליאור: "לעולם ועד ליאור, תמיד נזכור אותך. לא נשכח את חיוכך המתוק. לא נשכח את אהבתך הכנה. לא נשכח איזה עלם יפה היית, חיצונית ופנימית. לא נשכח את עיניך הירוקות שתמיד נתנו רק אור ושמחה. לא נשכח את האופטימיות שבך, עד לימיך האחרונים. ליאור, נשמתך נלקחה מאתנו בטרם עת, אך תישאר תמיד חרוט בזכרוננו, לעולם ועד".
